חלומות ממלחמת העולם ה-2

4 לאוגוסט, 2023

שרשור חלומות

לפני מספר ימים חלמתי חלום

בחלום הוגשה לי ערמת מסמכים במעטפה חומה. מסמכי תיעוד רשמיים עם תמונות וחתימות של אישים ומוסדות, המעידים על כך שבזמן מלחמת העולם השנייה הצלתי ילדים רבים ממוות, ושאחרי המלחמה גם קיבלתי על מעשיי הכרה. בחלום, אני פונה למספר אישים, ומנסה לקבל הסבר, כי אני אומרת להם שאין לי את הזיכרון הזה, שאני לא מצליחה למצוא את הזיכרון הזה בתוכי, שהזיכרון הזה לא נגיש לי, אני גם אומרת להם שזה לא נראה לי סביר, כי אין לי את הסוג הזה של אומץ. יחד עם זאת האנשים שאני הכי מעריכה חתומים על המסמכים האלו אז אני לא יכולה לבטל את ערכם

תוך כדי החלום אני מהרהרת בכל הסוגייה ועוברת למצב עירות, מנסה לעבד את המידע, אני לא מצליחה להזדהות רגשית עם הרעיון שחייתי בתקופת מלחמת העולם השנייה, אבל במקביל מתחילים להגיע זיכרונות אחרים

בשנות העשרים לחיי היה לי חלום שחזר מספר פעמים. בחלום אני ברכבת עמוסה ואני מחזיקה המון ילדים ותינוקות, לפעמים זה לא ברכבת אלא בכביש או דרך עפר ואני סוחבת המון ילדים ותינוקות, ויש כל כך הרבה שהם נופלים לי מהידיים, ואני לא מצליחה פיזית לעמוד במסע. הייתי מתעוררת מהחלומות הללו מותשת, באימה ובצער

האווירה בחלומות האלה היתה של עומס ומתח ושאף אחד לא עוזר לי אל מול הצורך להציל אותם אבל לא בהכרח של מלחמה, והצבעים לא היו כאלה של סרטי מלחמה. הבנתי שאולי זה קשור איכשהו אבל גם לא הייתי אז בשנים של מודעות או חקר תודעה. חלמתי הרבה חלומות של הצלת ילדים, או פיזור ילדים במשפחות שמקבלות אותם וידעתי איכשהו שאני יודעת להעביר נשמות לבתים שלהן וזה הרבה פעמים מוצג כילדים שצריכים בית

תוך כדי הזכרות בחלומות האלו משנות העשרים נזכרתי בחלום שאבא שלי, זכרונו לברכה, חלם, שנתיים לפני מותו. חלום שהסעיר אותו מאוד. בחלום של אבא שלי, היינו יחד, ולקראתנו הגיעו שני אנשים, אני מאוד נבהלתי וזהיתי את האנשים הללו כאנשים שהתעללו בי במלחמת העולם השנייה. (כשאבא שלי סיפר את החלום הוא אמר שואה). בחלום אני כנראה בורחת מהם ואבא שלי תוקף והורג אותם. אחרי שהוא הורג אותם הוא מסתבך כי הוא לא יודע איך להסתיר את זה, או אם לברוח, והחלום הופך לסיוט, עד שהוא מחליט להסגיר את עצמו למשטרה ולספר להם מה קרה ואז הוא מתעורר

כשהוא סיפר לי את החלום לא הזדהיתי עם החלום כסיטואציה היסטורית, אלא כסיטואציה ארכיטיפית. משהו בי אז היה צריך את החוויה שאבא שלי שומר עלי. זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאבא שלי הוא דמות מגוננת. וזה מה שלקחתי מהחלום שלו

תוך כדי זה שאני ממשיכה להרהר בחלום החדש על הצלת ילדים במלחמה, אני נזכרת שבכיתה ד השתתפתי בהצגה -המלך מתיא בגטו, של יאנוש קורצ’אק שהוא אחת מהדמויות הכי מעוררות השראה עבורי

אני זוכרת לא מעט גלגולים, יש לי דימויים והבנה די מפורטת של מי הייתי בהם. אבל אני לא זוכרת את הגלגול הזה, גם עכשיו אני לא מצליחה להסכים לחשוב שהייתי שם

תוך כדי ההתעוררות שלי אני ממשיכה להיזכר

למשל באי יכולת שלי לדמיין מצב בו אני דורכת על אדמת גרמניה אוסטריה או פולין ואיך השפות האלו מייצרות בי תגובה גופנית של רתיעה. ואיך מידי פעם משום מה כשאני חושבת על יערות פולין כל מה שאני יכולה לדמיין זה שהאדמה שלהם מלאה גופות וגם אין לי הכלה או יכולת לראות סרטים על השואה

בשנות השלושים לחיי, כשהתחלתי להיכנס לענייני גלגול נשמות חשבתי שחלומות הרכבת או הילדים הנופלים מהזרועות קשורים לשביל הדמעות של האינדיאנים שגורשו למקסיקו, גלגול שאני זוכרת (גם אם המסע הזה לא היה ברכבת) זה היה מסע אכזרי,

היו תקופות שחשבתי שהחלומות הללו של הילדים פשוט ייצגו את העומס שלי בלשאת נפש, כוחות חיים צעירים, בתוך מציאות של תנועה ואלימות

או תקופות שחשבתי שהילדים הם לא באמת ילדים בגיל, אלא מבוגרים שהם צעירים בנשמה ואני צריכה להוביל אותם איכשהו לחוף מבטחים, ושגם הפרשנות הזאת מייצגת את החשיבות העצמית שלי

משהו בתוכי לא מצליח להסכים לרעיון שהייתי מי שתועדתי במסמכים שנחשפו בפני

החלום הזה מלווה אותי כבר כמה ימים, יחד עם עוד חלומות שפותחים לי מעין ארכיונים של מחוזות נוספים, חלקם לא זכורים, חלקם לא מוכרים לי

אני עובדת צמוד ואינטנסיבית עם תדר מטטרון בשבועות האלו ועם הפעלות של בלוטת האיצטרובל. יש לזה השפעות רבות, בין היתר, גופי ידע שלא היו נגישים לי נפתחים, ואני נעה בין יותר ממדים

לא הייתי משתפת בכל ההשתרשרות הזאת אלמלא מה שקרה אתמול

אתמול חברה השאירה בפתח הבית שלי שקית עם קופסת אוכל שטופה שהיא החזירה לי, ובשקית היה גם אצטרובל קצת שבור, תפוס באטב כביסה מעץ

היא שלחה לי ווטסאפ וכתבה תודה על האוכל ושהאצטרובל הזה הוא מיער בפולין בו היא ביקרה לא מזמן. היא לא ידעה על החלומות שלי ולא על התחושות שלי ביחס ליערות פולין. זה משהו אישי שמעולם לא דיברתי עליו

האצטרובל הזה שוב אילץ אותי לחזור ולהתבונן בחלום, כאילו מסמן לי שמשהו לא הושלם

האטב כביסה, אולי היה מחובר אליו, כדי שאדע שהוא לא היה בשקית בטעות, אבל הוא גם אפשר לי להרים אותו בלי לגעת באצטרובל עצמו

אני לא מרגישה שאני מצליחה לאמץ רגשית או להסכים שהחלומות האלו מייצגים עלי אמת היסטורית.

אני לא יודעת ממה נובעת ההתנגדות שלי, אני עוד מנסה לפענח את זה. ואני גם לא מרגישה שאני חייבת לאמץ את הנרטיב הזה

אולי זה לא באמת משנה אם זה באמת קרה או לא קרה אז, ומה שמעניין זה למה זה מגיע עכשיו ומה זה מבקש ממני, וזו שאלה שמטרידה אותי, למה עכשיו הארכיון הזה נפתח

משהו בהשתרגות הזו בין מה שאני חלמתי, אבא שלי חלם, והאצטרובל הזה… דורשים ממני עוד הסכמה וחיבור ולימוד

אין בליבי שום דבר אישי אל מול התקופה האיומה ההיא בעולם, לא כעס, לא טינה, לא לאף עם או אדם

מרגישה שכל רגע בקיום הוא הזדמנות לבטא נוכחות של אהבה, גם אז וגם היום

הבריאה מבקשת מאיתנו בתקופה הזו לשחרר קארמה, דפוסים קדומים ועתיקים, כאבים ועמדות, אולי זה זמן לשחרר כאב שלא ידעתי שהוא שלי, בהמשך לתקשורים ושידורים שהעברתי בחודשים האחרונים על שיקום נשמות שהשחיתו את עצמן במעשים קשים והפכו לרעילות אורית שמכבידה על השדה הפלנטרי

אולי החלום מבקש להראות לי שאני יותר אמיצה ממה שאני חושבת שאני, או מסוגלת ליותר ממה שאני חושבת שאני מסוגלת,

כמה שאני רוצה לנסות להבין, ולקבל תשובה, כך ברור לי שזו תתרחק

אולי לא צריך להבין הכל, רק להסכים לפגוש, להתבונן, לחוות ולשחרר

כל דבר שנסכים לפגוש ולרפא הוא מחלה שאנחנו חוסכים מדור העתיד

והזכות להשאיר פלנטה עם פחות כאב ויותר אור

חושבת אולי להדליק אש ולשבת איתה קצת, אולי לשים בתוכה את האצטרובל ולראות מה מתגלה בתוכי, מה משתחרר

מאחלת לנו לשחרר עוד קצת קארמה לפני קבלת תדרים חדשים בהמשך החודש