חיפושית משה רבינו
26 לאפריל, 2023.
היום כשיישבנו על המדשאה, ליד חומות העיר העתיקה, להניח כוונות, הצטרפה למעגל שלנו חיפושית משה רבנו. היא ישבה בצורה מדויקת ממש על קו המעגל במקום שבו לא ישב אדם והיה כמו משבצת חסרה. היא ישבה שם במשך כמעט כל השיחה ובשלב מסוים נעה למרכז המעגל אל מתחת לדגלי הכוונה ושהתה מתחתם משך כל תרגיל הנשימה וההעמקה פנימה. כאשר ניגשנו ליצור אותם היא יצאה והחלה ללכת על דגלי הכוונה המוכנים ואחר כך הסכימה ברוב נדיבות לטייל על כף היד שלי ובהמשך גם על כף ידה של משתתפת אחרת ואז עפה, היא היתה איתנו מעל לשעה
חיפושית משה רבנו מחזיקה תדר כישוף מאוד ספציפי ועצמתי שקשור לתדרי ליבת כדור הארץ, היא מהדהדת את צ’אקרת הבסיס וההופעה של מסמנת תהליכי ליבה בתדר כישוף
החדות לקלוט אותה במרחב (היא די קטנטונת על מחצלת צבעונית), ההכרה בערך של הנוכחות שלה כמשתתפת, העובדה שבחרנו בתמונה של חיפושית על פרח צהוב כגלויה לפרסום הפעילות של דגלי הכוונה בירושלים יום קודם, ושהיום לבשתי חצאית בדיוק בצבע הגלויה והיא טיפסה עליה
כל אלו בשבילי הם לא סימנים, או אותות הם שותפות חיה שבה היקום מדבר דרך כל שלוחותיו
אנחנו חיים בתקופה שבה גאיה או ארץ, מולידה את עצמה מחדש, שמערכות היחסים בעולם מוגדרות מחדש, חיפושית היא לא פחות שותפה מאדם, או שמש או עץ,
במשך כל הנסיעה לירושלים ליוו אותנו בדרכנו עורבים שחורים ועורבים אפורים, חלקם ממש עפו בסמוך לרכב עם כיוון הנסיעה, כל כמה דקות זה הרגיש כאילו אנחנו נמסרים מעורב אחד לאחר נתמכים בחסות או ברשת שלהם. העורב האפור מגלם את החוק האלוהי של הבריאה שהוא מעבר לחוקים האנושיים והעורב השחור מבטא את הקסם של הריפוי והתמרה של שדות אנרגיה
אנחנו בתקופה שבה הדברים האלו לא חייבים להישאר בתדר של ידיעה, ואפילו לא בתדר של חוויה, הם יכולים להתממש גם בתדר של שותפות ופעולה, אנחנו יכולים להיתמך בישויות הבריאה מתוך רגישות וכבוד לעצמה שלהן ולכופף ולנתב ולעצב מחדש שדות אנרגיה שבסופו של דבר אנחנו קוראים להם מציאות
האדם, בחשיבות העצמית שלו צמצם מאוד את בני הברית שלו כאן בעולם מה שמחליש מאוד את פוטנציאל היצירה שלו
בשבילי להיות היום בירושלים, לתלות סמוך לחומות דגלי כוונה בכמה שפות, להיות שם עם שותפות לדרך, לעמוד ליד צעדה לאומנית ולנשום, לא להסתתר, לשים את הכוונות במרחב הפתוח, זה ביטוי לשינויים שקורים עכשיו והקריאה של הזמן לבטא ולהיות השינוי שמקודד באמת הפנימית שלי והחיפושית הזו סמנה לי שאני נוגעת בליבה
המעבר מההתנסות של היום לסמינר שאני מעבירה מחר על השינויים שאנחנו עוברים והמקום שלנו בתוכם, מרגיש מאוד טבעי, לא לדבר על השינוי, אלא להיות השינוי, לא לדבר על כישוף, לממש כישוף, לא ללכת לאיבוד ברעש אלא לבטא את השקט שבידיעה הפנימית
זה הרגיש כמו מסע
היום, שבו לא הדלק והרכב העבירו אותנו ממקום למקום, אלא החיפושית והעורבים העבירו אותנו מממד לממד, מסע שבו הנסיעה לא הרגישה כמו דרך אלא כמו חלום, דילגנו בין ממדים ואף ממד לא היה “ה – מציאות” אלא כמו נקודות מבט לאינסוף אפשרויות שבכל זאת מהדהדות אמת שהגיע זמנה