12 לנובמבר, 2023.

מתי הזמן לסבלנות ומתי הזמן לדייק ולפעול
שאלה שרלוונטית לכל כך הרבה מצבים והופכת לבוערת במיוחד בתחום ההגשמה המקצועית
בשנת אלפיים ואחת עשרה עזבתי כבר לגמרי את העבודה שלי באוניברסיטה. בגלל שפעלתי על בסיס הידע השקט, קריאת הנשמה, ציווי הלב, האמת הפנימית, הייתי בטוחה שעברתי את המשוכה הגדולה ביותר
הצלחתי לוותר על קריירה די נחשבת ויציבה לטובת התמסרות להדרכה הפנימית. כל כך הרבה ספים חציתי בשנתיים שבהן הכנתי את העזיבה, התגברתי על כל כך הרבה פחדים, שהייתי בטוחה שהפרס יהיה הצלחה גורפת אישית, מקצועית וכלכלית
ואז התחלתי ללמוד מהו שפע
השפע לא היה לקבל הרבה, או לצבור הרבה, השפע היה כל הזמן להניע
הדימוי שקיבלתי היה קערת פירות, אי אפשר לצבור אותם או לשמור אותם, אם לא אוכלים הם נרקבים, אם יש יותר ממה שאפשר לאכול הם נזרקים, אז זה או להשתמש או לחלוק אבל לא לצבור
המסר הקבוע היה, את תעשי את מה שאת יודעת שאת צריכה לעשות, זה לא התפקיד שלך לדאוג איך זה יסתדר
את תקשיבי להדרכה הפנימית, תהיי מדויקת, כנה, ישרה, זה לא התפקיד שלך לדאוג איך היקום יסדר את זה
זה היה מלחיץ כי הקליניקה לא התמלאה, ואני פרנסתי לבד, גרתי בשכירות, ומצאתי את עצמי כל הזמן דואגת, בלחץ, במתח
אין הכנסה קבועה, אין שליטה בכמה יכנס מתי ואם, נבהלתי
מסע האמון התחיל
לא חסר לי דבר
כשלא היו מספיק מטופלים או תלמידים קיבלתי פתאום פיצויים, או סכום כסף במתנה
היו שבועות שבהם הקליניקה היתה ריקה, ועדיין לא הייתי בחוסר או בחוב יום אחד בחיי
חשבתי שאני מחליפה מקצוע במקצוע, הכנסה בהכנסה, ובגלל שזה מתוך הקשבה ללב הכול יהיה יותר, יותר שמחה, יותר הגשמה, יותר אהבה, וגם יותר הכנסה
אבל החלפתי שכירות בעצמאות, מלהיות חלק ממערכת ללהיות לבד, מללכת בנתיבים סלולים ללפרוץ נתיבים עבור עצמי
מתי צריך לחכות בסבלנות, מתי אולי אני לא מבינה מה צריך לעשות ובגלל זה דברים לא זזים,
כל הזמן נדרשתי לחזור להדרכה הפנימית, שם תמיד הייתה תשובה, לא מה יהיה, ולא איך זה יסתדר, אלא איפה לשים את תשומת הלב עכשיו
זה היה לא פעם מורט עצבים, אבל החירות לא הייתה הרבה הכנסות שאפשרו לי לעשות מה שאני רוצה
החירות היתה המיקוד לעשות את הדבר הנכון לא משנה מה ההכנסות
לבנות יציבות פנימית שתחליף את החיצונית
להיות עצמאית דורש להיות כל הזמן עירנית להיות בתנועה, להתחדש, להתעדכן, כי לא מדובר בעסק, ולא מדובר בכסף
מדובר במודעות, לפגוש אותה חשופה ובכנות ולאפשר לה להוביל אותי בין ההתניות והפחדים בדרך לביטוי עצמי
ובתוך המסע הזה ששחק ומרט לי לפרקים את העצבים והפך לי את הבטן
למדתי עם הזמן עוד ועוד את התנועה הזאת, של דיוק וסבלנות, לא להתפזר בפחדים, לשמור על מיקוד, לא לוותר לעצמי על דיוק, וגם ללמוד שסבלנות היא הכלי שחוצה ספקות