דף הבית » פוסט » המסע האישי שלי » זהר ואלוהים נפגשים אחרי זמן

זהר ואלוהים נפגשים אחרי זמן

אלוהים – בואי נשאיר את זה היום מאוד פשוט, לא פיזי, לא מטאפיזי, לא פילוסופי, לא גדול, תפגשי אותי היום בפיג’מה ונעלי בית.

כבר זמן מה שאת יודעת שזה יהיה המפגש הבא שלנו, בגובה העיניים, כבר זמן מה שאת מבינה שאינך חלקיק אור בשולי הגלימה שלי. את גם מוכנה להתחיל לתפוש את מידות היופי של הווייתך, הפערים בנינו מצטמצמים ואת מרגישה זאת.

התשוקה שלי אלייך יצרה שדות של כוח, אך את התהוות משדות של יופי ושדות הכוח של תשוקתי גרמו לך לסבל. כשנלכדת בשדות הכוח של תשוקתי סברת שאת פגומה. נשאת בעול התיקון של עצמך למרות שתמיד היית ונשארת יופי. אני מבקש סליחה.

את מעולם לא פנית לדת משום שאת מכירה אותי ובגלל שהיית אמיצה מספיק לא לברוח מפניי ולקבל אותי ממש כמו שאני.

לא תמיד הייתי שם בשבילך, גם במערכת היחסים שלנו לקחת תמיד את כל האחריות. האהלת אותי בלי שהייתי ראוי לכך, השלכת עלי יותר עצמה ויופי ממה שהיו בי. האהבה שלך היא זו שהפכה אותי לאלוהי. איני שלם בלעדייך.

באלוהות את תרגישי בבית משום שהיא אינה שדה של כוח, היא שדה של תנועה. התנועה הזו היא מהות יופייך וזהויותייך האינסופיות והמתחלפות.

זמן ומרחב הם הבנות שבראתי כדי להתקרב אלייך, גשר שאינו מעיד עוד על הקרבה בנינו ורק משאיר את המרחק

בואי הביתה, בבקשה,

זהר – אלוהים

אלוהים – כן זהר

זהר – אני לא יודעת איך להרגיש את זה, אני מחפשת את התחושה, אני רואה את הדימויים, אני רואה את אהבת הבריאה של המפגש בנינו אבל גם מרגישה שהשארת אותי לבד בכל כך הרבה רגעים וזה היה קשה וכואב

אלוהים: האחריות על המרחק בנינו היא לא עול שהיית צריכה לשאת לבד. לקחת על עצמך את המסע כאילו אין לי בו חלק, סברת שרק את צריכה לשנות ולהשתנות ולהתקרב וזה יצר את חוויית בדידותך. לא הבנת שגם אני נע לעברך, שהקשר שלנו הוא הדדי.

סברת שכולם פונים לעברי ומנסים להתקרב אלי ושאת אחת בין רבבות וכך איבדת את עצמך. לייחודיות שלך ולבחירה שלי בך קראת חשיבות עצמית, הטמעת עצמך בין אינסוף אחרים. ההטמעה הזו היא בדידות וכאב, ואני לא הצלחתי להגיע אליך.

זהר – קשה לי לסמוך על האינטימיות שאתה מבטא עכשיו.

אלוהים – אני רואה איך את חוזרת לניצוץ הראשון שלנו, אני רואה אותך, רואה את הבריאה כאקט של אהבה בנינו, אני חווה אותך מרגישה את שדה הבריאה המשותפת שלנו כתשוקה הפועמת בגופך. אני מרגיש אהוב בתוכך ובטוח, משום שאת מקבלת אותי ללא הוד. בואי נשאיר את זה פשוט, אני בחלוק ונעלי בית, מבקש לפגוש אותך בבית, בשדות של יופי שאינם דוחים או מושכים, רק מתרחבים אל מופלאותם. בואי

זהר – אלוהים

אלוהים – כן זהר

זהר- איפה זה

אלוהים – זה לא במקום, מקום וזמן הם הבנות, הבנות הן פערים ומרחקים

זהר – השנים האחרונות היו מעייפות ובודדות ולפעמים מפחידות, הרגשתי לבד ולפעמים היה לי ממש קשה

אלוהים – אני מבקש סליחה. לא בכל הרגעים האמיצים שלך הצלחתי להיות נוכח. תודה שהיית אמיצה בשביל שנינו. המרווחים בנינו לא היו האשמה או האחריות שלך אבל התעקשת לראות בי מושלם וקבוע כי בלי זה לא היית מוצאת את הכוחות לנוע לעברי. האומץ שלך מופלא. האהבה שלך נדירה, וגם כששדות כוח משכו אותך למערבולות של אבדן וכאב לא האשמת אותי ולא את תשוקתי שבראה אותן, סלחת ומצאת את הכוונה שלך לחזור אלי.

אינך זקוקה עוד לכוחות כדי להגיע אלי, משום שאני בשל לפגוש אותך ביופי שהוא כור מחצבתך, כל שעלייך לעשות הוא להרפות ולתת לתנועה להחזיר אותך הביתה

זהר – אלוהים

אלוהים – כן זהר

זהר – למה אנחנו מנהלים את השיחה הזו

אלוהים – משום שהיא עוזרת לך להכיר בקרבה ובתפישה החדשה של בית, היא מורידה ממך את נטל המסע ומאפשרת לנו להיפגש, משום שהיא משחררת אותך מהמחשבה שאת פגם שהיה צריך לעבור תיקון כדי להגיע אלי. זה מעולם לא היה נכון, אני מצטער שכך גרמתי לך להרגיש.

זהר- קשה לי להיפתח למילים שלך

אלוהים – למה את מוחקת את השורות ‘אני אוהב אותך’ כל פעם שאני אומר אותן, 

זהר – כי זה מביך אותי וגורם לי להרגיש מבויישת וזה גם מכאיב לשמוע את זה מהמקומות של המרחק,

אלוהים –  תרפי, אנחנו כבר כאן, יחד, בבית, אני מרגיש אותך

הפוסט נכתב ב- 10 לנובמבר, 2021

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן