כל לימוד שאני מעבירה קשור מאוד לידע שאני חוקרת במשך שנים רבות, וכל פעם שאני מניחה נושא במרחב, נראה שהידע הזה מבקש לתת לי עוד שיעור
הלימוד של הסרת התניות ומחסומים והתמסרות שאני מתכננת להעביר בסדנא מחר, מפגיש אותי בשבועות האחרונים עם קריאה נוספת להתמסרות בחיים ובנרטיב האישי שלי. הוא מתבטא בדגשים שאני שמה על הנשימה שלי, ובהתכוונות לנשיפות ארוכות והוא מפגיש אותי בשבועות האחרונים עם הקשר שבין הסרת התניות, מחסומים והתמסרות לבין החיים והמוות והלימוד של מרים
תחושת הבו זמניות של חיים ומוות הפכה להיות מאוד מודגשת בתוכי בשבועות האחרונים ואני מבינה שבהתמסרות, הסרת מחסומים והתניות קורת פעולה כפולה, פעולה של מוות ושחרור מגבול והפעולה של חיים חדשים שמתגלים מתוך המוות הזה, וזה לא קורה אחד אחרי השני זה קורה כל רגע יחד
ואני מבינה שההתמסרות היא לא לעתיד ולמה שמבקש להיות אלא לבו זמניות של המוות והחיים שמתרחשים בכל נשימה ושאיפה, ההתמסרות היא לא למוות והיא לא לחיים היא לתנועה שהיא מעבר למוות והחיים, התנועה של הקיום, שהיא למעשה לא תנועה אלא התגלות
ברמה היותר קרובה למציאות החיים זה אומר לאפשר למה שמבקש למות למות ולמה שמבקש לחיות לחיות, וזה נשמע כל כך טריוויאלי אבל אני מזהה אינספור נרטיבים ועלילות סביב הדבר הזה שאנחנו קוראים לו מציאות אבל הוא בעצם היאחזות
הלימוד של מרים ואחוות השתים עשרה עליה כתבתי בעבר ונוכחת מאוד בחיי הוא התדר שתומך בי באפשור הזה, יחד עם הפנתרה השחורה, והברבור, כל לימוד מגיע עם מערכות התמיכה שעוזרות לנו לייצב את עצמנו אל מעבר למה שמתפרק ונבנה, אחרת אנחנו הולכים לאיבוד בעוד נרטיב.
פוסט זה נכתב ב-29 למרץ, 2023