השם לא ייקום דמו

1 למרץ, 2023.

השם לא יקום דמו של אף אחד
לא יקום ולא ינקום
וכל ניסיון לעגן רעיון כזה בפסוקים אלו או אחרים הוא בגדר פרשנות אנושית
אחד השיעורים הראשונים שאלוהים מלמד הוא – יצר הנקמה, לא בבית הספר שלי

בשידור שהעברתי על המזרח התיכון סיפרתי על שני אחים, יצחק וישמעאל, האחד דחוי, השני קורבן, לאבא שהיה מאוד מחובר למסע הסרת ההתניות וביטוי האמונה שלו. כל כך מסור שגם הם, שני האחים יאלצו לצאת למסע משל עצמם למצוא את האמונה שלהם, את המקום שלהם בעולם, את הבית

אבל הסיפור הזה מתחיל עוד קודם, בשני אחים אחרים, קין והבל, שניהם אהובים על ידי האל שקיבל מנחה של אחד ולא של אחר
חוויית הדחייה הייתה כל כך גדולה שבמקום למרוד או לכעוס על האל (במקום למרוד ולכעוס על אברהם), הופנה העלבון כלפי האח המועדף לכאורה
והשם לא נקם את דמו, הוא שם אות וסימן את קין כאדם שאסור לנקום בו ושלח אותו לנדודיו
אולי אלוהים כל כך אהב את קין שהוא אמר לעצמו, אקבל את המתנה של הבל כדי לחזק אותו קצת ולקרב אותו אלי
אולי הוא חשב שקין יכול לעמוד בדחייה והוא נתן לו אפשרות של להתעלות אל מעל ליצרו
אולי הסיפור הזה בא להציף כמה קשה, כשלא כולנו חווים את אותם אירועים וחוויות וההשוואה היא מקור עמוק לעלבון
וזה כל כך קשה לא לחיות מתוך השוואה, והעלבון כל כך גדול שאלוהים לא באמת יכול לשפוט אף אדם שאינו מתעלה מעל ליצרו
אולי שכחנו שכולנו גם קין, מסומנים באות שמגן עלינו מפני נקמה, אם נזכור שכל אחד מאיתנו, ברגע נתון עשוי ליפול קורבן ליצר שלו, ושלא תמיד יש לנו אפשרות או עצמה מספיקה להתעלות
אולי כולנו נודדים את הארץ הזאת, מסומנים בהגנה האלוהית, שלא משנה מה יוצא מאיתנו, הקארמה עוצרת כאן, ולאף אחד אסור לנקום בנו,
גם לשופט אין את הרשות לקחת חיים וגם השופט מסומן באות וגם הוא עשוי ליפול ליצר
כולנו נושאים את האות, נודדים את הארץ הזו אלפי שנים מחפשים את הבית שירגיש שלנו, שירגיש בטוח, אבל הבית הזה לא נמצא

הבל היה רועה צאן, הוא היה נודד עם הצאן, קין היה עובד אדמה, כבול לה ונשלח לנדודים
נשארנו כולנו נוודים בלי בית
כי שכחנו שהבית הבטוח אינו מצוי מאחורי קווים של גבולות משורטטים על האדמה
הבית הבטוח אינו מצוי מאחורי ההעדפה המדומה של אח אחד על פני אחר
מה אם כל הסיפורים האלו
על יצחק וישמעאל, רחל ולאה, הגר ושרה, קין והבל אינם סיפורים של העדפה
הם הסדקים שמאפשרים התעלות
התעלות אל מעל לטבע, טבע התגובה, טבע ההשוואה, טבע העלבון
מה אם עכשיו נצליח לזכור את זה ונתעלה ואז באמת נוכל לחזור הביתה
ונמצא בית שאינו מסוכן לאף אדם,
בית שאינו זקוק למנעול או גדר או חומה,
בית שבו היצר נשאר לשמש כמקור לכוח חיים
חומר בערה שמאפשר לנו להאיר את מהותנו שאינה ניתנת למדידה או השוואה
השם אינו נוקם
זה הזמן לחזור הביתה.

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר