השם לא יקום דמו של אף אחד
לא יקום ולא ינקום
וכל ניסיון לעגן רעיון כזה בפסוקים אלו או אחרים הוא בגדר פרשנות אנושית
אחד השיעורים הראשונים שאלוהים מלמד הוא – יצר הנקמה, לא בבית הספר שלי
בשידור שהעברתי על המזרח התיכון סיפרתי על שני אחים, יצחק וישמעאל, האחד דחוי, השני קורבן, לאבא שהיה מאוד מחובר למסע הסרת ההתניות וביטוי האמונה שלו. כל כך מסור שגם הם, שני האחים יאלצו לצאת למסע משל עצמם למצוא את האמונה שלהם, את המקום שלהם בעולם, את הבית
אבל הסיפור הזה מתחיל עוד קודם, בשני אחים אחרים, קין והבל, שניהם אהובים על ידי האל שקיבל מנחה של אחד ולא של אחר
חוויית הדחייה הייתה כל כך גדולה שבמקום למרוד או לכעוס על האל (במקום למרוד ולכעוס על אברהם), הופנה העלבון כלפי האח המועדף לכאורה
והשם לא נקם את דמו, הוא שם אות וסימן את קין כאדם שאסור לנקום בו ושלח אותו לנדודיו
אולי אלוהים כל כך אהב את קין שהוא אמר לעצמו, אקבל את המתנה של הבל כדי לחזק אותו קצת ולקרב אותו אלי
אולי הוא חשב שקין יכול לעמוד בדחייה והוא נתן לו אפשרות של להתעלות אל מעל ליצרו
אולי הסיפור הזה בא להציף כמה קשה, כשלא כולנו חווים את אותם אירועים וחוויות וההשוואה היא מקור עמוק לעלבון
וזה כל כך קשה לא לחיות מתוך השוואה, והעלבון כל כך גדול שאלוהים לא באמת יכול לשפוט אף אדם שאינו מתעלה מעל ליצרו
אולי שכחנו שכולנו גם קין, מסומנים באות שמגן עלינו מפני נקמה, אם נזכור שכל אחד מאיתנו, ברגע נתון עשוי ליפול קורבן ליצר שלו, ושלא תמיד יש לנו אפשרות או עצמה מספיקה להתעלות
אולי כולנו נודדים את הארץ הזאת, מסומנים בהגנה האלוהית, שלא משנה מה יוצא מאיתנו, הקארמה עוצרת כאן, ולאף אחד אסור לנקום בנו,
גם לשופט אין את הרשות לקחת חיים וגם השופט מסומן באות וגם הוא עשוי ליפול ליצר
כולנו נושאים את האות, נודדים את הארץ הזו אלפי שנים מחפשים את הבית שירגיש שלנו, שירגיש בטוח, אבל הבית הזה לא נמצא
הבל היה רועה צאן, הוא היה נודד עם הצאן, קין היה עובד אדמה, כבול לה ונשלח לנדודים
נשארנו כולנו נוודים בלי בית
כי שכחנו שהבית הבטוח אינו מצוי מאחורי קווים של גבולות משורטטים על האדמה
הבית הבטוח אינו מצוי מאחורי ההעדפה המדומה של אח אחד על פני אחר
מה אם כל הסיפורים האלו
על יצחק וישמעאל, רחל ולאה, הגר ושרה, קין והבל אינם סיפורים של העדפה
הם הסדקים שמאפשרים התעלות
התעלות אל מעל לטבע, טבע התגובה, טבע ההשוואה, טבע העלבון
מה אם עכשיו נצליח לזכור את זה ונתעלה ואז באמת נוכל לחזור הביתה
ונמצא בית שאינו מסוכן לאף אדם,
בית שאינו זקוק למנעול או גדר או חומה,
בית שבו היצר נשאר לשמש כמקור לכוח חיים
חומר בערה שמאפשר לנו להאיר את מהותנו שאינה ניתנת למדידה או השוואה
השם אינו נוקם
זה הזמן לחזור הביתה.
פוסט זה נכתב ב-1 למרץ, 2023