תפריט
בקצה היער, בין ענפי עץ אלון עתיק, חי פרפר בשם נוגה. כנפיו היו מרהיבות – מרוקמות בגוונים של סגול וזהב, נוצצות באור השמש כמו אבני חן יקרות. אבל נוגה מעולם לא העז להראות את יופיו המלא לעולם.
בכל בוקר, כשקרני השמש הראשונות היו מלטפות את העלים, נוגה היה מתחבא מאחורי העלים הגדולים של האלון. הוא היה רואה את שאר הפרפרים רוקדים באוויר, מציגים את כנפיהם המרהיבות, אבל משהו בתוכו תמיד עצר אותו מלהצטרף אליהם.
מה אם לא יאהבו את הריקוד שלי? היה לוחש לעצמו. מה אם הצבעים שלי לא מספיק יפים? מה אם אעוף בצורה לא נכונה?
יום אחד, כשישב מאחורי העלה הגדול שלו, שמע קול קטן. הייתה זו זחל קטנה שהתקשתה לטפס על הענף.
אתה כל כך יפה, אמרה הזחל בהתפעלות. למה אתה מסתתר?
נוגה הופתע. את… את באמת חושבת ככה?
כן, ענתה הזחל. אני חולמת שיום אחד, כשאהפוך לפרפר, אוכל להיות יפה כמוך. אבל איך אדע שזה אפשרי אם כל הפרפרים היפים מתחבאים?
המילים של הזחל נגעו בליבו של נוגה. הוא הבין פתאום שההסתתרות שלו לא רק מונעת ממנו להיראות, אלא גם מונעת מאחרים לראות שאפשר להיות גם יפה וגם פגיע, גם מרהיב וגם מפוחד.
לאט לאט, נוגה התחיל לצאת מהמחבוא שלו. תחילה רק לכמה רגעים, אחר כך ליותר זמן. הוא גילה שכשהוא מעז להראות את עצמו, יש אחרים שמוצאים בו השראה להראות גם את עצמם.
עם הזמן, נוגה הבין שלהיראות לא אומר להיות מושלם. זה אומר להיות אמיתי, על כל הפחדים והחששות. וכשהוא פגש שוב את הזחל, שהפכה כבר לפרפר, הם רקדו יחד באוויר, מראים לעולם שהדרך להיראות מתחילה בקבלה של מי שאנחנו, על כל הצבעים והצללים שבנו.
רינת בורג
19 לנובמבר, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
