הפלנטה כאיבר בגוף שלי
17 לינואר, 2023.
כשהתחלתי את מסע המודעות היותר מסודר שלי העבודה היתה לנשום ולהתחבר לאדמה. כילדה הייתי מאוד מחוברת אליה, בצורה האינטואיטיבית ביותר, הלכתי יחפה, לא פחדתי מזוחלים
ולפעמים בלי שאף אחד היה יודע הייתי יוצאת למדבר, למקום שהאדמה בו נקייה מכל צמחיה וסלעים ופושטת את הבגדים ושוכבת עליה, לא להרבה הזמן, קצת התביישתי. אהבתי לעשות את זה במיוחד כשהיה ממש חם ולאפשר לעצמי להזיע לתוכה. לא עשיתי את זה הרבה כי הרגשתי שאני עושה אולי משהו אסור
אבל אחרי התיכון החיים לקחו לתפניות קיצוניות ואתגרים קיצוניים ומשהו בחיבור הזה כמו התפוגג והייתי צריכה ללמוד אותו לא כחיה בטבע אלא כאדם עם מודעות
בהתחלה הייתי יושבת על הדשא נושמת מנסה להתחבר, הייתי מתבוננת בטבע, בעצים שבנוף העירוני בו חייתי אבל הרגשתי מאמץ, כאילו יש אותי ואני צריכה להתחבר לאדמה שהיא מישהי אחרת
אלו היו חודשים מאוד ראשונים של גישושים ופלאים והזיכרון התחיל להתעורר לידע שמאני אינהרנטי ששכן שקט ושלם בתוכי
יום אחד הלכתי לקבל טיפול שיאצו. זה היה לי די חדש לתת למישהו לגעת בגוף שלי, אבל הרגשתי שזה חיוני. בטיפולים שקיבלתי הייתי צוללת לתוך עצמי ובטיפול הזה קרה דבר פלאי, ראיתי את הפלנטה שוכנת בגוף שלי ואת כל האלמנטים שבה מרכיבים אותו, הנהרות כדם, העצמות כסלעים, המתכות כמערכת עצבים, ועוד ועוד ועוד ופתאום הבנתי, אני לא צריכה להתחבר אליה, זה לא אני והיא, זה לא למתוח חוט בנינו, זה ללמוד אותה בתוכי
זו היתה תגלית מרעישה ששחררה אותי מאוד, אני לא צריכה להתחבר למשהו זר לי, רק לעוד היבט בעצמי.
זה היה שלב קריטי בריפוי ובהסכמה שלי לעבוד עם הגוף ועם אלמנט האדמה, והיום אני יודעת שאני יכולה להוריד גשם עם הגוף שלי, אני יודעת שהפלנטה ואני מהדהדות אחת את השנייה, שהעוצמות שלה כישות הן העוצמות שלי, שהיא הרחבה של הגוף שלי. אני יכולה לנשום לבטן, או ללב או לאדמה או לליבה וזה עדיין אני, והאפשרויות האנרגטיות שזה פותח הן עצומות.
בשנה האחרונה אני עובדת לאט ובהתמדה על פרויקט שנקרא ארץ פלא, שינוי אקלים פלנטרי באמצעות הגוף, או חיבור פלנטרי באמצעות הגוף, לשם תפישה מורחבת ואחרת של הקיום. עבודה עם אלמנטים ונשימה להנעת תהליכים בגוף הפלנטרי באמצעות הגוף האישי שלי. תרגילי נשימה פשוטים ועמוקים שיכולים להניע את הרוח ולארגן מחדש את מה שנדמה כממד החומר
הלימוד הזה של הדהוד הפלנטה בתוכי הוא לימוד שאני רוצה להתחיל לחלוק מאחר ואני מרגישה שהוא לא רק כלי ריפוי או מפתח להתפתחות, הוא קפיצת גדילה. אנחנו לא עוד ילדים של האדמה, האדמה היא היבט בעצמנו, והתקשורת עם ההיבט הזה היא כמו ללמוד לעבוד עם עוד איבר.
חוקרים אומרים שהאדם משתמש באחוז מאוד קטן מנפח המוח שלו, אם נחשוב על הפלנטה כאיבר בגוף שלנו או כגוף שלנו ממש, נגלה שאנחנו משתמשים בחלק מאוד קטן של המוח ועוד יותר קטן של הגוף
ולמה בעצם, האם ההתרחבות הזו היא לא פוטנציאל לשחרור תודעת הישרדות ומחסור וחוסר אונים אל מול הגדול מאיתנו…
בשבועות האחרונים אני מרגישה שאין מנוס מלהאיץ ולהביא את הלימוד הזה לחזית, זה מה שמבקש להיות מדובר מתוכי. אני מרגישה שעם כלים פשוטים ומודעות מדויקת, תרגילי נשימה יכולים לחזק את הגוף הנפש והתודעה שלנו לעבור את השינויים הרדיקליים שאיבר הפלנטה הזה עובר בהתעוררות המחודשת שלו.