הפלא שהתקשורת ברוב בורות מונעת מעצמה ומאיתנו
15 לאפריל, 2020.
התקשורת היום אחראית לאופן שבו האדם לומד על עולמו, מה מתרחש בו וכיצד עליו לנהוג. בתקופה שבה גבולות העולם התרחקו מגבולות הכפר בו אני גר, אני זקוק למידע מן התקשורת שהפכה לאמצעי הכמעט בלעדי שלי לדעת מה קורה בעולם בו אני חי. מה קרה איפה, ומי אמר מה – ישנו ערך לדיווח הזה, כשם שיש ערך לעיניים והאוזנים שלי שמספרות לי שהרצפה רטובה ואני עשויה להחליק, ושיש בחדר שלי יתוש מזמזם. התקשורת היא העיניים והאוזניים שלי מעבר לטווח חושיי המיידי. לסוג הזה של תקשורת יש למעשה את הכלים לשמר את העולם, על ידי ההתבוננות האינטנסיבית ודיווח המתרחש היא כמו כלב שמתבונן על העצם שלו ועל ידי כך מוודא שלא תיעלם.
כבר זמן רב שאני חשה שהתקשורת איבדה את כוחות הקסם שלה – אולי כמו רוב האנושות – הקסם לא רק לדווח מה קורה, אלא לייצר אפשרויות חדשות למציאות להתגלות באמצעותן. אנשי התקשורת כמו רוב האנושות, גדלו בתוך מערכת שלימדה אותם לשאול רק שאלות רלוונטיות לנושא, שהן למעשה שאלות מוגדרות מראש על ידי נושא נתון, ובלי שום הכשרה להטיל ספק בנושא. אם הנושא הנלמד הוא המלכת שאול המלך, מותר לשאול שאלות על המלכת שאול, אם הנושא הינו הטבלה המחזורית מותר לשאול שאלות על היסודות. כך הצליחה המערכת החינוכית שמאלפת את ההכרה האנושית בשנות התפתחותה והתעצבותה לאלף את מושאיה לשאול שאלות אך ורק בגבולות השיח המוצגים לה.
הזכות לחופש הדיבור, הזכות לחקור ולשאול שאלות מעולם לא נראתה עלובה ומניפולטיבית יותר. כל אחד יכול לשאול שאלה במסיבת העיתונאים, לכל אחד מותר לפרסם את דעותיו, אבל אף אחד לא יכול להתנגד לנושא השיח ולאתגר אותו. לא רק שלא מלמדים או מעודדים ילדים לשאול שאלה מחוץ לנושא, ילד שיודע לעשות זאת באופן אינטואיטיבי כי ההכרה שלו עדיין חופשיה לנדוד למחוזות זרים אינו מקבל זכות ביטוי בכיתה. השאלות שהוא עשוי לשאול נבלמות מאחר והן אינן קשורות לחומר הנלמד, הבחינה מגדירה את היעדים וכך נבלמת תנועת הסקרנות הטבעית שיכולה להרחיב את טווח הקיום האנושי, להרחיב את גבולות הקיים ואת גבולות המציאות.
כיום נראה שהתקשורת רודפת אחר החדשות שמייצרת המערכת. היא רודפת אחרי מה שקיים. היא חוקרת את הפוליטיקאי במה שהיא סבורה שהן שאלות נוקבות ובלתי מתפשרות ודורשת תשובות ישירות, שלרוב היא אינה מקבלת משום שפוליטיקה הינה אמנות המשא ומתן, ומשא ומתן הוא מצב לא ישיר. ומנהיגים היום אין.
דיווח הקיים הוא תפקידה הבנאלי של התקשורת וכך גם שאלת שאלות ממושמעות בנושא המתוקשר, אבל הפלא שנתון בידי התקשורת הוא היכולת לברוא עולמות חדשים. לא מדובר בהמצאת חדשות, מדובר בשאילת שאלות שהן מחוץ לנושא. בשביל זה על התקשורת לשנות עמדה, מלהיות משרתת של קובעי הנושא ליוצרת הנושא. אנשי התקשורת שלנו אינם שואלים שאלות נוקבות. הם טובעים בפרטים זולים וחסרי מהות, התקשורת איבדה כל חוש טעם ומוכנה ללעוס כל דבר שמאכילים אותה בו.
לתקשורת יש האפשרות להוציא אותנו מהבוץ הפוליטי. לא מבחינת שמאל וימין אלא מבחינת מהות, יש לה את הכלי להרים את השיח האנושי ולדרוש מנהיג שיחליף את הפוליטיקאי, אך היא אינה מתעלה. יותר מכך, נראה בכל ראיון וראיון שיש מאבק בין המראיין למרואיין על זמן שידור. המראיין כל כך מאוהב בדעתו ובשאלה הלכאורה נוקבת שהוא שואל שהמרואיין מתקשה להשחיל מילה, כשהוא כבר מצליח נראה שאין לו שום עניין לענות על השאלה שנשאל והוא נחוש לבטא את עמדתו. בפנלים סביב שולחן החדשות נראה שהפרשנים והמומחים של התקשורת מצליחים ללעוס מסטיק עוד הרבה אחרי שנגמר בו הטעם ולא מבינים שהמסטיק הזה אינו מזון, הוא אינו מזין אף אחד רק ממשיך לקיים את עצמו כל עוד לועסים אותו ומשאירים אותו רטוב.
לתקשורת היום יש במה רחבה יותר משהייתה לה אי פעם. בכפר הגלובלי בו העיניים והאוזניים שלי אינם מספיקים כדי לדווח לי על העולם בו אני חי, לתקשורת יש כוח עצום על איך אני אתפוש את העולם ולאן הוא יתפתח. אם התקשורת תחליט לדווח כל יום על מספר המתים בעולם, ממחלה, תאונה, שיכרות ורעב, ומה עושה כל ממשלה מול זה, אני עשויה לחשוב שמוות משתלט על העולם ואני בסכנה, אם התקשורת תחליט לדווח על מיני הצמחים בעולם ותכונותיהם אני עשויה לחשוב שהעולם כולו צמחים רבי סגולות.
מאחר ונראה שהתקשורת איבדה לחלוטין את היכולת שלה להתרומם, בעולם המדיה החדש, נראה שהתפקיד הזה הוא עכשיו שלנו, האזרחים, כל פרט ופרט, לשאול שאלות מחוץ לנושא, לא לקבל את גבולות השיח, למרוד בדיווחי התקשורת שמקבעים את העולם במקומו בהתאם לנושאים שמשרתים את קובעי השיח.
זה התפקיד של כל אחד מאיתנו להרים את רמת השיח שלנו ולהפסיק לצרוך את המזון הלא מזין והמנפח שדוחפים לנו. להתחיל לברור מה מכל מה שהתקשורת מגישה אנחנו בולעים, ולא ללעוס יותר ממה שצריך את מה שמזמן סר טעמו.
זה התפקיד שלנו להתחיל לייצר חדשות. לא לדווח חדשות, לייצר אותן על ידי יצירת אלטרנטיבות לקיים, להתחיל לייצר שיח שימשוך אותנו מעבר לקיים אל עבר האפשרי, להתבסס באפשרויות חדשות ולדווח אותן.
אין היום הנהגה. איני צופה להשראה לא מן הפוליטיקאי ולא ממשרתיו, אנשי התקשורת. אבל האזרח, למרבה הפלא יכול להחזיר את הכוח לעצמו ולבחור בשיח. הוא לא חייב להיכנע לנושא שמוכתב לו ולא לקבל את הדיווח על הקיים כאמת. הקיים האמיתי הזה שהתקשורת מדווחת עליו אינו יותר ממבנה קטן מגודר היטב שמישהו צמצם אותנו לתוכו וקרא לו העולם.