תפריט
התקשור הראשון שלי היה עם עולם הדבורים
הייתי בת ארבע עשרה ופחדתי באופן קיצוני מדבורים וצרעות
בישוב המדברי שגדלתי היו עצי שיטה עם פרחים צהובים, והיו מלא דבורים וצרעות, לא היה איך להתחמק מהנוכחות שלהן, וכל הליכה בשביל עוררה בי פחד קיצוני. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו בעניין, זה שיתק את התנועה שלי
יום אחד ניגשתי לעץ קטן נכנסתי אליו קרוב, עצמתי את העיניים וזימנתי את המלכה של כל הדבורים והצרעות והיצורים שעפים ועוקצים ושייכים למשפחה הזאת. הכי הלחיצה אותי הצרעה המזרחית שטסה מהר וחותך
מבחינתי לכולן היתה אותה מלכה או ישות על
חיכיתי כמה רגעים עד שהרגשתי שהיא הגיעה ואז בכבוד רב שיתפתי אותה בפחד שלי. הסברתי לה שאנחנו חייבות לפתור את הסוגייה הזאת כי אני משותקת. היא הקשיבה. הגענו להסכמה
בכל פעם שאראה דבורה או צרעה בצרה אני אסייע לה וכמובן לא אהרוג או אזיק לה (לא שזה היה עולה על דעתי) וקיבלתי הבטחה חד משמעית וגורפת שהן לא יעקצו אותי. זה היה חוזה פשוט וברור. חיכיתי עוד כמה רגעים כדי להרגיש שזה באמת הולך לקרות ושההבטחה שלה נקלטת בתוכי ומופנמת. הודיתי לה והלכתי
חשתי שהוסר מעלי משקל כבד וקיבלתי את חופש התנועה שלי בחזרה. עדיין חשתי רתיעה ופחד מהיצורים הללו אבל לא אימה ושיתוק. ידעתי שהחוזה אמיתי ותקף ויכובד והן אכן לא עקצו אותי ואני סייעתי להן כאשר היה צורך. זה היה מלחיץ אבל אפשרי
כל המאורע היה סוד שמור בתוכי, כי כבר הייתי גדולה מידי לדמיין משהו כזה ולדבר עליו. לא קראתי לזה תקשור כי לא ידעתי שיש דבר כזה. תמיד ידעתי לדמיין טוב וממש מוחשי אבל המפגש הזה היה משהו אחר. לא ניסיתי להבין את זה. זו פשוט הייתה תושייה וריבונות על הפחד שלי. מצאתי דרך יצירתית להתמודד
שנים עברו והחוזה נשאר בתוקף
יום אחד, כשמונה עשרה שנים לאחר מכן הייתה דבורה ברכב שלי, היא הייתה קרובה מאוד ונלחצתי, אז שמעתי קול מוכר, ששואל, “מה, החוזה תקף רק כשאנחנו רחוקות” אנחנו רוצות להתקרב. ואז התחיל תרגול חדש. ישבתי בחורשת אקליפטוסים פורחים, המוני דבורים (לא צרעות) ממש סביב וקרובות מאוד לפנים עד שאני יכולה לחוש את האדוות שלהן. אני בעיניים עצומות, לגמרי מפוחדת אבל מאפשרת
כמה חודשים לאחר מכן התקשר מישהו ואמר לי שייש לו עבורי מסר
“הדבורה היא בעצם העיט”. העיט בשמאניזם מייצג קרבה לרוח הגדולה, הוא עף גבוה, קרוב לשמש ומייצג את כיוון המזרח וההארה. הבנתי שדבורים הן חיית טוטם המזרח שלי, הן מקרבות אותי להארה
עברו כשלוש שנים, ישבתי יום אחד בשדה מלא דבורים, פחות מכווצת ומפוחדת, והתבוננתי בהן בהערצה וכמיהה להיות כמוהן. הרגשתי שהן פועלות ללא תנאי אבל כשהן עושות זאת הן לא “עובדות” הן חוגגות את נזר הבריאה, מתפלשות להן באבקני הזהב ומזון העל של הפרחים ונוגעות בתדרים הכי יפים שקיימים, ותוך כדי כך מאביקות ומאפשרות את החיים על הפלנטה. רציתי גם
המוח שלי איכשהו תרגם את זה לשחרור עבודה עם כסף. לגעת במודעות הגבוהה ביותר שזמינה לי, אותה אני מקבלת ללא עלות, באהבה ובנדיבות של הבריאה והאלוהות, ולהעביר אותה הלאה בלי לבקש דבר בחזרה. אהבתי את הרעיון שאני יכולה לקבל ממקור אחד לתת הלאה וזה לא חייב להיות חילופי אנרגיה ישירים ביני לבין מי שאני מקבלת ממנו או נותנת לו. וכך התחיל אחד מהפרקים המרתקים בחיי המודעות שלי, עשייה ונתינה ללא תנאי ותרגמתי את זה גם לעבודה ללא בקשת תמורה כספית. הפרק הזה נמשך כארבע שנים והיה פורץ דרך בבניית המחויבות, העצמה, המודעות והאמון שלי
חלפה כשנה וישבתי יום אחד ליד שיח פרחים מלא פעילות דבורים, הרגשתי מהופנטת וצוללת לממד זמן אחד. מה שהיה נדמה בעיניים אנושיות כדבורה עמלנית שעוברת במהירות מפרח לפרח, נתפש כתנועה איטית ומתמוגגת של נחת. הרגשתי שהן חיות בזמן אחר שכל שנייה בזמן שלנו היא כמו דקות בזמן שלהן, ואולי אפילו יותר. החוויה הזו הייתה כל כך עמוקה שהרגשתי שהיא פותחת לי לימוד על הזמן עצמו
עברו עוד כחמש שנים ואני פתחתי את בית הספר. דבורים וגם צרעות הפכו לחברות. רק בשנים האחרונות אני מצליחה להכיל בידידות גם את הצרעה המזרחית שנשקה לי על הלחי ולא עקצה אותי. הן מורות שלי לעצמה קרה נעדרת פשרות, שאין בה רחמים וחמלה לחלקים החלשים ודורשת נוכחות בוהקת אל מול כל מה שמחליש. הן גם למדו אותי עוד על התדר של כסף שתמיד היה איכות מאיימת ומרתיעה בחיי
הדימוי בבניית בית הספר היה כוורת, על קיר המשרד של בית הספר ציירתי כוורת ובתוכה אפיינתי את אגפיו השונים והמבנה הפנימי של הצוות. מבנה לא הירארכי אלא מבוסס דיוק תפקידים
עברו עוד שנתיים והאתר החדש שלנו בנוי משושים משושים. המשושה שיש לו שש צלעות והספרה שש הפכה למפתח מטאפיזי שאיתו אני מעצבת ומפעימה כוח חיים והגשמה
בקיץ האחרון זכיתי להתארח במוסללה שבירושלים. גגות גינתיים מרגשים וגידול דבורים. הגעתי בדיוק ביום שחגגו את מיזם גידול הדבורים העירוני במזרח העיר. הגעתי לחצר במזרח העיר מלאה כוורות, ונשים ממזרח העיר חגגו את רדיית הדבש של אותה שנה. הדבורים גודלו בשיטה הביודינאמית שמכבדת את הדבורה ומעצימה את האוכלוסייה שלה
ישבתי בצמוד לכוורת, לא חוויתי כלל פחד. הן היו כל כך רגועות בזמזום שלהן
חוויתי התרגשות שלא חוויתי זמן רב
באירוע הזה פגשתי את יוסי אוד Yossi Aud, המוביל והמנחה של הפרויקט. מורה לגידול דבורים בשיטה הביודנאמית. לאחר כמה שבועות הוא פנה אלי והציע שנשתף פעולה ושאל אם אני מעוניינת לארח קורס ללימוד גידול דבורים וגם להשתתף בלימוד ולהביא את הידע שלי
18 לאפריל, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
