המזרח התיכון, אחים וחלוקה

19 למאי, 2023.

לפני מספר חודשים ישבתי על האדמה שאני מחוברת אליה מאוד באזור עבדת וברגע אחד נשאבתי פנימה אל מעמקיה, זה קרה כל כך מהר וקיצוני שבאינסטינקט לקחת אבן להחזיק ביד כדי לשמור על נוכחות גם בגוף. לא להיעלם אלא להצליח להיות גם גשר וגם שער. קרו הרבה דברים במפגש שהתרחש שם למטה ועליהם כבר קצת סיפרתי, היום אשתף במהלך אחר שהתחיל באותו יום של חיבור

לקראת סוף האירועים שמעתי קול בתוכי אומר “גבולות הגזרה שלך הם המזרח התיכון”, זה לא היה קשור בכלל לכל מה שעוד קרה שם ונראה לי כמו המצאה מוזרה שהמוח שלי מייצר, אבל בגלל שכל מה שקרה באותו יום היה הזוי זרמתי עם זה ואמרתי לעצמי, אתפכח אחר כך וארד מעץ החשיבות העצמית חזרה לחיים

ביחד עם האמירה הזו על המזרח התיכון היה ברור שהמזרח התיכון הוא מקום של התחלות, שהוא כמו רחם לידה או משכן אור ראשוני ושמה שמתחיל פה מתגלגל אחר כך בעולם, וכשמגיעה העת להתחלות חדשות הן קורות במזרח התיכון, ושעכשיו זמן להתחלה חדשה (לכל מקום בעולם יש את האופי המיוחד שלו, זה האופי של המזרח התיכון) (למחרת חלה רעידת האדמה הגדולה בטורכיה)

חזרתי הביתה, התמקדתי בדברים אחרים כשיום אחד נחתי בצהרים על הספה ואיזה דחף שלח אותי למחשב להסתכל על המפה של המזרח התיכון, מצאתי מפה מדינית ברורה שיש בה גם קצת טופוגרפיה ונשאבתי. מעל לשעה הרגשתי כמו מגנט שהעיניים, המוח והתודעה שלי שאובות למפה ולומדים משהו שלא ברור לי מהו, אבל ככל שהתבוננתי עוד ועוד זיהיתי את הפעימה, יכולתי ממש לשרטט את גבולות הפעימה של המזרח התיכון שאינו כולל בהכרח את כל המדינות שמקובל לשייך לתוכו.

לא אכנס כעת לפירוט,

ידעתי שאני הולכת לצאת למסע רגלי לאזור סוריה, איראן ועיראק, בלי דרכון ובלי תעודת זהות, אבל היה קל לדמיין את זה כי היה לי ברור שזה יקרה רק עוד הרבה הרבה שנים

כשלושה שבועות לאחר מכן קיבלתי הזמנה לנסיעה קרובה יותר, ובלי תעודת זהות או דרכון נסעתי לצד השני של החומה, במשך כחמש שעות, מנקודה לנקודה מכפר לכפר ועיר לעיר

ידעתי שבנסיעה הזו אני טווה חוט חדש של אנרגיה

חשבתי על הרעיון המוזר שמדינות בעלות חשיבה אירופאית הרגישו זכות לחלק בינן לבין עצמן את העולם ואז הרגישו שזו הזכות שלהן לחלק את המזרח התיכון למדינות

המזרח התיכון תמיד היה חלק מאימפריה רחבה וכל החלוקה הזו למדינות אינה אורגנית לו, היה ברור שהחלוקה אינה בשום הרמוניה או סנכרון עם פעימת האנרגיה שזיהיתי כמרחב אחד. אלימות נראתה תוצאה מתבקשת נוכח חוסמי העורקים המדיניים שיוצרים במקביל נמק ובעבוע געשי

כאשר משתמשים בצורת המחשבה של חלוקה אז אין להתפלא שהשיטה ממשיכה לשכפל את עצמה אז גם חבל ארץ קטן צריך לחלק בין תושביו, ואז החלוקה כבר ממשיכה מעצמה, חומה שעוברת בתוך כפר, חומה שעוברת בתוך בית, וככל שמחלקים יותר כך העולם נהיה קטן יותר, חולה יותר, צפוף יותר

לכל אדם זכות בסיס בהגיעו לממד הזה לנוע בחופשיות בעולם, ללא צורך ברשות וללא מגבלה, מתוך כבוד למרחב האישי של אדם אחר ולטבע

אין בעולם זכות ראשונים, זה שנולדת ראשון לא אומר שמשהו שלך, לא הורגים אח כי כבר יש ילד, ולא הורגים ילד כי נולד אח, לא מגרשים אף אחד מהבית שלו ולא מונעים מאף אחד לקבל בית במקום שיש לו קריאה להגיע אליו.

ברגע שאתה מדיר מישהו ולא מוכן לחלוק איתו, אתה נשאר מודר, ואם מורידים את כל הקווים מהמפה ומאפשרים חופש תנועה, לכוח החיים אינטליגנציה משלו והוא יודע לאן לזרום, כי כולם בסופו של דבר רוצים לחיות

כן, עוד לא הגענו לשלב שבו בני אדם יודעים לכבד את המרחב האישי של בני אדם אחרים, אבל משום מה זה הדבר היחיד שאנחנו לא משקיעים בו לימוד, במקום זה עוד חומות, ועוד גבולות ועוד נשק לשמור עליהם

לא מדובר בדיו קיום, מדובר ברב קיום או פשוט קיום

אחד הדברים הכי חזקים שנשארו איתי מהסיור, היה ההבנה שיש ילדים שגרים ארבעים דק’ מהים ואין להם רשות לגעת במים שלו, שיש דור שלם שהנוף היחיד שהוא רואה הוא סלעים וגבעות

לכל אדם יש את הזכות לגעת במי ים, ונהר, לא משנה היכן הם נמצאים, ואם לאדם יש קריאה לטפס על הר מסוים לא סביר שזה יימנע ממנו בגלל שמישהו שרטט קו על נייר והמציא אשרת כניסה

הטבע והאדמה אינם של אף אחד, הם ממד להתקיים בו, באופן זמני

אני חושבת על יצחק וישמעאל

שני ילדים פגועים, אחד גורש עם אמא שלו מהבית והשני ראה את אבא שלו עם מאכלת ביד מוכן להקריב אותו בשל אמונה

שני אחים שיש להם את כל הסיבות ההגיוניות לכעוס על אבא אבל מפנים את החרב אחד כלפי השני

שני אחים פגועים וכואבים שהפוסט טראומה שלהם ממשיכה להדהד בעולם

המזרח התיכון הוא מקום של התחלות

עיני העולם כולו שאובות כמו מגנט אל האחים האלו, כי זה ברור לכולם שאם הם יוכלו לחיות בשלום עם מה שקרה להם, אם הם יוכלו להתעלות אל מעל להשוואה, אל מעל לפגיעה, מעל זכות הראשונים, לסלוח לאבא, להכיר בכאב של להיות ישמעאל, להכיר בכאב של להיות יצחק ולראות שהם מעולם לא היו אויבים, שמעולם לא הייתה בניהם תחרות, שאבא הציב לפתחם אתגר של אהבה,

העולם יוכל לנשום לרווחה

אחים, השוואה, חלוקה, העדפה, כאב, עלבון, קארמה

זה מתחיל בסיפור הראשון מחוץ לגן עדן, קין והבל

לא סתם זה הסיפור הראשון, העצמה של השוואה בין אחים, איך לנהל משאבים, של מנהיגות, ירושה, הובלה, וכמה מהר זה יכול להגיע לרצח ולאלימות

העולם צריך לפרוש מההשוואה, זה יאפשר לו לפרוש מהחלוקה

ולהגיע למצב של קבלה

ובמצב של קבלה יש אהבה

ובמצב של אהבה העולם מתרחב ויש מקום לכולם