יש ימים שהמורכבות הרגשית שלי יוצרת מסך של ערפל.
לפעמים נקי יותר, ולפעמים… מעורפל לגמרי. יש בזה כובד רגשי גדול, אבל גם מוכר כל כך. לפעמים אני מזהה את השורש שלו, ולפעמים הוא חידה גם עבורי.
הבוקר התיישבתי לשתף על הסדנה, ויכולתי להרגיש את הפיצול המוכר:
חלק ממני יודע בדיוק את העומק והרוחב של מה שיש לי להציע
חלק אחר תוהה אם המילים יצליחו לגעת
ויש את החלק שמהסס לפני כלללל שיתוף, בטח אם הוא אישי…
ואני יושבת פה, מול המסך, ושומעת את כל הקולות הפנימיים האלה:
האם להראות גם את הצדדים הפחות בטוחים שלי?
מה יחשבו על הספקות האלה?
אולי עדיף להישאר במקום הבטוח, המקצועי?
האם אני מוכנה לחשוף את הערפל הזה שאני מרגישה?
אולי לא כדאי לשתף יותר מדי? כי מה יחשבו…
האם אני מצליחה להעביר את המהות?
אולי זה חופר מדי?
אבל מניסיון למדתי – כשמתחילים להניע משהו אחד, עוד דברים מתחילים לנוע איתו.
זו הסיבה שזוהר שלום ואני החלטנו לפתח ולצאת עם סדנה שעוסקת באחד הנושאים שהכי קשים לנו העצמאיים:
איך להיות נוכחים במדיה גם כשלא הכל מסתדר בקו ישר?
איך לשתף באופן אותנטי גם כשהקולות הפנימיים שלנו מושכים לכיוונים שונים?
איך להפוך את הפיצול הזה למקור של חיבור עמוק יותר עם הקהל שלנו? וגם עם עצמנו.
כי אולי זה הדבר המשמעותי ביותר – שהעוצמה האמיתית היא לא בלהיות תמיד מסודרים ומושלמים, אלא ביכולת להכיל את כל החלקים האלה, ולהפוך אותם לחלק מהסיפור האמיתי שלנו. ולהניע תנועה למרות או אפילו בזכותם.
אנו בונות סדנה שתאפשר לנו לגלות יחד איך כל החלקים האלה –
גם כשהם נראים מנותקים או מפוצלים, יכולים להתחבר למהות אחת שלמה.
מהות שהיא גם אותנטית, גם מקצועית, וגם… משקפת את המורכבות האמיתית של הדרך.
רינת בורג
7 לנובמבר, 2024