בינואר/פברואר האחרון העברתי את קורס הנשימה BEE1
מחשבה שעברה בי בסופ”ש הראשון היתה, האם התרגילים שאני מלמדת בקורס הזה עדיין יכולים לקדם אותי, איך זה יהיה בשבילי
כל שיעור שאני מלמדת, הוא שיעור שאני לומדת כל פעם מחדש, כל תרגול שאני מעבירה זה תרגול שאני מתרגלת, והשאלה הזו חלפה בתוכי קצת בדאגה, כי אם אני לא מונעת ומושפעת מזה אז זה לא אותנטי
אחד הדברים שהתמקדנו בהם בלימוד של היום השני הוא היחס בין השאיפה לנשיפה והייצוג שלהם את מערכת היחסים שלנו עם העולם, עם שפע ועם זרימה
ופתאום קלטתי שאני יכולה לנשוף הרבה יותר. שמתי לב שאני שמה הרבה דגש על שאיפה איטית והזנה, אבל יש לי הרבה יותר מה לשחרר מתוכי ממה שאני משחררת, זה הצטרף לעבודה הפנימית של היום השלישי, והשאלה איזו איכות הייתי רוצה לראות יותר בעולם, ומה שעלה לי זה נדיבות ונתינה
התחלתי בעקבות המודעות הזו לשים יותר דגש על הנשיפה, מתוך הקשר הלימוד והמהות שלה החיבור למקום ממנו אני נושפת, האיכות שאני נושפת, ושחררתי קצת את הדגש מהשאיפה, וממש בן רגע משהו במערכת היחסים שלי עם העולם השתנה, בנשימה ביני לבין העולם, וזה לא נשאר בתחושה או במרחב הפנימי
זה קודם כל השפיע לי על מערכת העיכול שהיתה קצת תקועה ופתאום השתחררה, עומס שישב לי בבטן התפנה והיא נהיתה ריקה וקלה יותר ושטוחה יותר
בנוסף היה לי ברור אילו פעולות אני צריכה לאפשר במרחב וגל של תנועה חדשה נע בחיים שלי, הוא לא תמיד היה נוח, הוא גם ניפה הרבה דברים שהפריעו אבל אי אפשר היה להתעלם מהחיבור המיידי בין הפעולות שבחרתי לממש במרחב לבין המודעות הזו של הנשיפה
לסוף השבוע השני הגעתי כבר אחרי חמישה שבועות מודגשים של נשיפה, עבודה עם גאיה שהובילה לעוד מודעות נשמתית יותר ביחס למהות שלי והחיבור שלי לחבל ארץ המזרח התיכון
הנשיפה כמו פילסה תקשורת חדשה ביני לבין האדמה, ביני לבין ארץ, ומשהו בהבנה הפנימית של הזהות והמקום שלי בעולם השתנה
את סוף השבוע השני העברתי בשני מרחבים מקבילים, לימדתי נשימה וחלימה (הנושא של סוף השבוע השני) ובפועל התקיימתי בנשימה ובחלימה והנעת תהליכים ארציים בזמן החלום
כשאני חושבת על נשימה זה קצת כמו לגו, יש כמה קוביות כמה צבעים ואפשר לבנות אינספור מבנים או משטחים, או לפזר שדה או להרים מגדל וכל מבנה כזה יוצר עולם אחר, מקצב אחר, חוויה אחרת
אשתף עוד שההתמסרות לחלוק את הידע שאני מלמדת בקורס הזה לא הגיעה בקלות, אולי אחד האתגרים המתודולוגיים היותר כבדים שלקחתי על עצמי, ועל כך בפוסט אחר.
14 לאפריל, 2023