האהבה מאליהה

28 לנובמבר, 2022.

סיפור תקשור על איך שלוש מילים יכולות להפוך לדרך, לפנס, לתרופה, למגדלור, להשראה, למצפן
האתגרים נוכח התקשור הם רבים, מדובר בכניסה פנימה, חיבור והקשבה במרחב שרק אני שומעת, הסכמה לשחרר את ההגיון, ולבסס מערכת יחסים עם שדה שאף אחד לא ייתן לי עליו תוקף או אישור חוץ ממני.
הרעיון שתקשור הוא ידע יותר נכון מכל סוג ידע אחר, של רופא, מדען, יועץ השקעות, הוא לא מדויק. זה פשוט ידע שאם אני קשובה לו ילמד אותי על עצמי, במקום על הרפואה, המדע או עולם הפיננסים.

התקשור הוא ההדרכה שמותאמת להתפתחות שלי, הוא היועץ האישי שלי אל מול עוד אינסוף יועצים שהעולם מציע.
בחודשים הראשונים של התקשור שלי הייתי יוצאת לשבת על המדשאה ליד הבית. לא היה לי הרבה זמן פנוי, ליה הייתה אז פעוטה והיה מאתגר להתרחק מהבית. בשנים הראשונות של התקשור הרבה מן ההתפתחות שלי היתה אל נוכח הפחד ואל נוכח האהבה

היום אני מבינה שפחד ואהבה הם פשוט מפגש עם הגבולות שלי, הפחד מסמן לי שאני מגיעה לגבול ושמוטב לי להתכווץ חזרה כי אני לא אצליח לחצות אותו והאהבה מסמנת לי שאני יכול להתרחב ולהתפתח אל מעבר לו

בסיומה של אחת הישיבות שלי על הדשא באתי לסגור את ערוצי הקליטה וכמשפט סיכום שמעתי את הצירוף love gods us חשבתי שהדיסלקציה שלי משבשת את מה שאמור להישמע כמו god loves us, אבל משהו גרם לי לעצור ושוב ושוב חזר הצירוף הראשון love gods us
הלב שלי פעם מהר הרגשתי שעליתי על משהו, זו לא היתה עצה איך לפתור בעיה, או להתמודד עם אתגר חיים ספציפי, זו היתה אבן דרך, מקום שאפשר לשהות בו וכששוהים בו הלב נפתח ומתחיל לפעום אור שמרגיש נעים

שלוש המילים הללו הפכו להיות השביל שלי למשך שנים, כל פעם שלא ידעתי מה לעשות, כשהייתי במצוקה, כשחיפשתי את אלוהים שיעזור לי, חזרתי לתדר של האהבה.
חזרתי הביתה, גרתי אז בדירה בשכונה ד, (עליה כתבתי בפוסט על דוד השמש), חצר קטנה שטיפחתי מאוד ועל הדלת כתבתי את המילים love gods us. אחרי שעזבנו הכנתי שלט גדול, הוא היה בצבע לבן והאותיות בצבע זהב, תליתי אותו על חומה בחצר החדשה והוא היה בדיוק מול החלון שלי וזהר באור השמש כל בוקר כשהתעוררתי.

זה דבר אחד להגיע לידע, זה דבר אחר לתת בו אמון וזה דבר אחד לדבוק בו, לאפשר לו לאורך זמן להשפיע עליך, לעצב אותך
רבים סבורים שצריך הרבה מסרים ושהמסרים צריכים לפתור בעיה אבל לפעמים שלוש מילים יכולות להפוך לדרך חדשה, אלטרנטיבה לחשיבה שבה צריך לפתור בעיות.

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר