דגן היה ועדיין בדרך כלל הבסיס התזונתי של האדם, עליו הוא מלביש חלבון וירק. באזורים שונים בעולם הדגן היה שונה, אורז, חיטה, תירס. במובן מסוים, ניתן לומר שבתרבויות מבוססות אורז התפתח הבודהיזם, בתרבויות מבוססות תירס התפתח השמאניזם ובתרבויות מבוססות חיטה התפתח המונוטאיזם, אלו תפישות עולם רחבות שמציירות תמונת עולם ומשמעויות שונות לקיומו של האדם בתוכו
היום כולם אוכלים מהכול ותפישות העולם הללו כבר אינן שומרות על נבדלות מוחלטת
מזונות מן העולם מגיעים לכל מקום וכך גם נקודות מבט
במקומות מסוימים אכילת חרקים היא דבר טריוויאלי כמקור לחלבון, במקומות מסוימים פירות ים
האם הדחייה שלנו ממזון מסוים נובעת מן הגוף, או מתפיסת עולם, או האם היא נובעת מהמזון שמרכיב אותנו שאינו רוצה לחלוק את השליטה שלו עלינו עם מזונות חדשים שייקחו אותנו לכיוונים אחרים
כמו עם כל היכולות הגופניות שלנו (נשימה, חישה, שמיעה, ראייה) גם באכילה אפשר לעשות שימוש בסיס שמשאיר אותנו שורדים וקיימים במה שהפך להרגל ומוכר ואפשר להתחיל לפתח תשומת לב ורגישות להשפעה של מזונות שונים על התפישה שלנו ולהתחיל לצרוך מזון באופן שמותאם לכוונות ההתפתחות שלנו. לא מדובר במזון בריא או לא בריא, אלא באופן שאנחנו עובדים עם מזון כבסיס לתפישה והאם אנחנו רוצים לפרוץ את גבולות התפישה שלנו
כל מזון נותן משהו והוא גם לוקח, מתי אנחנו מאבדים את עצמנו בתוכו ומתי זה זמן לרענן ולהגדיר מחדש מי הנהג בכלי הזה שהוא אנחנו.
פוסט זה נכתב ב-27 לדצמבר, 2022