גבולות ומנהיגות – בחינה עצמית

4 למאי, 2023.

מדי מספר שבועות או ימים אני מקבלת הודעה אישית מאנשים שצופים בתכנים שלי, שבה הם מביעים דאגה ביחס למשהו שנגעתי בו ואולי לא הייתי צריכה לגעת בו, משהו שכתבתי או אמרתי, שאינו בהלימה עם התדר שהם מרגישים שאני אמורה לייצג או להיות.

ההודעות תמיד נכתבות מתוך רגישות וכבוד ותמיד גורמות לי לבחון את המילים והפעולות שלי אבל הן גם תמיד מייצרות איזה כיווץ

האם באמת עשיתי משהו פחות מדויק או טוב, האם פגעתי בתדר של העשייה שלי, זה טוב לבחון ותמיד אפשר עוד לדייק

אבל במקביל יש גם קול שאומר עד כאן, לא, פשוט לא,

זה לא התפקיד שלי לעמוד בציפיות של אף אחד, זה לא התפקיד שלי להישאר במשבצת של מה שאולי מצפים ממני ככזו או אחרת, לא משנה איזה כותרת שמים עליי

יש איזה סיפוק בלהיות מה שאנשים רוצים שאהיה ויש איזה פחד של אובדן בקבלת הודעות כאלו אבל

זה לא התפקיד שלי להישאר בתחום שבו נוח לאחרים לתפוש אותי, כשם שזו לא המהות שלי להישאר בתחום שבו לי נוח לתפוש את עצמי

כשאני מאתגרת את עצמי להזיז משהו, לגעת במשהו, להוריד את הכפפות, לדבר בישירות מישהו דואג לומר לי שאולי זה לא המקום שלי לעשות זאת ושממני מצופה להיות כך או אחרת, עד להערות שלא מצליחות להכיל איזו עשייה שלי

ויש גם את האמירות של “את מורה רוחנית” ולכן את צריכה להיזהר, ויותר מכך “כבר הרבה אנשים מקשיבים לך” תשאירי להם מקום, אנשים מושפעים ממך, גם אם את לא חושבת שאת מורה רוחנית ככה אנשים תופשים אותך

ואני חושבת לעצמי, אני אני, ואם מישהו תופש אותי כמורה, או מדריכה, או פעילה, או משרתת או אחות, או בת או אמא, זה כלוב שאני לא מוכנה להישאר בו

אני לא מוכנה להישאר כלואה בתוך נקודת המבט של אחרים עלי, לקבל את גבולות נקודת המבט שלהם, כי אז איך אני אפגוש את עצמי באותנטיות, איך אני אתפתח, המהות שלנו היא התגלות ופלאיות ושינוי,

ומה זה בכלל אומר להיות מורה רוחנית או אמא, או משרתת או אחות, האם יש רק סוג אחד של מורה רוחני או בת, או משרת, האם מורה רוחני לא יכול להיות המון דברים בהמון דרכים, האם כבת של מישהו אני צריכה להיות כזו או אחרת

ויותר מכך אני חושבת, מי אם לא אני ידבר ויגע בדברים, נגיד שאני מורה רוחנית עבור אנשים, האם מורה רוחני לא אמור להוריד את הכפפות ולגעת באופן ישיר בכאב, במחלוקת, במורכבות, לומר את מה שהוא רואה ומרגיש לנכון לבטא, האם הוא לא אמור להתערבב עם העולם ולהנהיג, ולתמוך ולהדריך בכל מקום

עידן הנזירים נגמר, זה האתגר של העידן הזה לאפשר לאור לגעת בהכל, בכל חומר, בכל רגש, בכל סיטואציה בכל כאב

יש אנשים שמקשיבים לחדשות, לפוליטיקאים, לעורכי דין, ויוצאים לפעולות של אלימות או פוגעים באחרים

יש אנשים שמקשיבים לרופאים ומדענים ומקבלים החלטות שמזיקות לבריאות שלהם ומחלישות אותם

יש אנשים שמקשיבים לאנשי דת והופכים לאלימים כלפי עצמם או אחרים

יש אנשים שנסחפים אחרי אמנים ומקבלים החלטות מזיקות

יש אנשים שהולכים לאיבוד בתוך הוראה רוחנית כזאת או אחרת ומאבדים את עצמם

ו…

יש אנשים שמקשיבים לחדשות, לפוליטיקאים, עורכי דין, רופאים, אנשי דת ומורים ומפעילים שיקול דעת, בוחנים ומסננים

רופא, מדען, איש דת, אומן, מורה רוחני, כולם בני אדם והכותרת או התפקיד אינם בשום אופן מעידים על התוכן או הרמה האנושית שלהם, הרגישות או הכבוד לזולת

להיות ער, זה לבחון את הדברים באופן עצמאי מול הלב שלך

ומי שאינו ער לבחינה הזו תמיד ייפול קורבן, לנוכל, או הונאה או החלטה לא טובה של איש מקצוע, איש ציבור או מורה וזו אינה אשמה של אף אחד מהם, זו תמיד הזדמנות להתעורר, לחקור, לפתח רגישות ולבנות עצמה עצמאית שבוחנת את הדברים

זה לא התפקיד של המדען, הרופא, איש הדת, עורך הדין, איש התקשורת או המורה, לרצות אף אחד, או לעמוד בציפיות של אף אחד, כולם קודם כל בני אדם וכולם יישאו בתוצאות של הפעולות שלהם וזה יהיה מסע הלימוד של כל הנוגעים בכל סיטואציה

המחשבה שאם יש לי עצמה או השפעה אז אני מסוכנת מחלישה אותי ומונעת ממני לממש את מה שבאתי לעשות כאן

יש בי איזה מרד אל מול הרעיון שאנשים צריכים הגנה מפניי כי הם קטנים וחלשים ולא יכולים לחשוב עבור עצמם

מריאן ויליאמסון, מורה רוחנית אמריקנית כתבה: “הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם .”

ההתחשבות באחר מתוך נקודת מבט שהוא קטן ואבוד ולכן אני צריכה לצמצם את עצמי אינה מתייחסת לגודל האמיתי שלו, לפוטנציאל העצום שלו לגדול

זוהי פטרונות לחשוב שהאחר אינו יכול להתמודד עם העצמה שלנו, זה גוזל ממנו את האפשרות לפגוש את עצמו בכל עצמתו

יש היום בעולם אלפים ויותר, בעלי ידע שקט וחיוני לשלב הבא של ההתגלות הפלנטרית והם יושבים מהססים, לא בטוחים מהו המנדט שלהם, במה הם אמורים או לא לגעת, איזו זכות יש להם,

הם בוחנים את עצמם דרך נקודות המבט של מנהיגות קיימת שהיא אלימה וכוחנית ואגוצנטרית ונבהלים מהמחשבה להיתפש תחת אותה קטגוריה

אבל אולי הבעיה היא לא להיות מנהיג אלא האופן שבו פורשה מנהיגות באלפים האחרונים ואולי אפשר להגדיר אותה מחדש

או השפעה היא לא מילה גסה אלא האופן שבו נעשה שימוש בהשפעה היה בתדר נמוך מאוד באלפים האחרונים ואפשר ללמוד אותה בתדר גבוה

מנהיגות אינה קשורה לשליטה, או כפייה או החלטה על אחר, מנהיגות היא תמיד דרך אישית, והשפעה אינה משמעה הסתה, היא עצמה שקורנת למרחקים ויכולה להדהד בתדרים שהיא יכולה להעצים

כל אדם כאן בפלנטה הוא בעל פוטנציאל אינסופי והוא יפגוש את מה שהוא בשל לו במפגש הוא עשוי ליפול קורבן ותמיד יש לו את ההזדמנות לגדול ולהתפתח

העולם שלנו מעודד קורבנות כאפשרות להשיג משהו, וככה משאיר אנשים רבים כקורבנות תחת שליטה של מי שיש לו משהו לתת להם

זו לא פרדיגמה שאני אהיה שותפה לה

בכל אדם יש את היכולת לגדול, להתפתח, להתעלות, לכל אדם יש את הזכות לפגוש את מה שמצוי בו ללא שיפוט ולהתפתח מתוכו

ולכל אדם יש את הזכות לבטא מנעד רחב של יכולות ולגעת באינסוף אפשרויות שפתוחות עבורו בממד הזה להנכיח את האור שלו להתעצם, ולתת

יש מגבלה אחת בעולם הזה אל תפלוש או תפגע בזכות של אדם אחר לחקירה והגדרה עצמית

אני לא אנסה להתקבל לאף כלי של מישהו אחר, אני לא אנסה להיכנס לאף שדה של אדם אחר

אני בונה ואמשיך לבנות את השדה שלי, נקי, ומדוייק להתגלות הפלאית שמבקשת לנבוע מתוכי והיא אינה דורשת אישור חיצוני, ואין בה ציפייה להדהוד חיצוני

עשר שנים הלכתי במדבר ללא הדהוד, ללא אישור, ללא תוקף, אני לא אעשה או לא אעשה משהו כי מישהו מבקש ממני או מצפה ממני, הפעולות תמיד תמיד יגיעו מבפנים גם אם אשלם עליהן מחיר, לכאורה,

הקול הפנימי שלי אינו פתוח למשא ומתן, אינני פוליטיקאית, אי אפשר לרכוש אותו, אני אינני סוחרת

ואם זה הופך אותי למסוכנת, אם זה אומר שאני לא משחקת לפי החוקים של מישהו או מישהם, אם זה אומר שאני לא מתיישבת במשבצת ברורה שמאפשרת לאנשים לזהות אותי

נהדר                                          

זה ישאיר את מי שסבבי עירני לבחון את הגבולות שלו ולברר בכל רגע נתון מה נכון להם לקבל או להדהד ומה נכון להם לשחרר ולדייק אל מול עצמם.