תפריט
אתמול, (יום ראשון) נסעתי לאדמה בעבדת. אף על פי שהרגשתי עייפה באופן קיצוני ואף על פי שהיה קר זה הרגיש כאילו אני חייבת להיות שם. זו פעם שנייה שאני נוסעת לשם בשבועיים האחרונים, וגם זה הרגיש מוזר, הבהילות והסמיכות
בפעם הראשונה ראיתי את פלנטת ארץ מזווית שטרם ראיתי אותה, ישות עצמתית וייפהפיה אבל בלתי מפותחת, שזקוקה לעזרה. לא כאמא חכמה ועתיקה ולא כסבתא, כישות די צעירה שצריכה לעבור קפיצת גדילה כי היא משתמשת באור שלה בצורה גולמית ולפעמים אכזרית
אתמול ממש איך שהתיישבתי על האדמה הרגשתי כמו שאיבה פנימה, לקחתי אבן ליד כדי להישאר גם בגוף, ראיתי פעימה סגולה במעמקי האדמה והגעתי למעגל שבט שבו היו הרבה בעלי חיים וגם יצורי אדמה כמו גמדים ופיות. לא היו שם בני אדם. גם אני לא הייתי שם על תקן אדם אלא על תקן ישות וערוץ לתיעול האנרגיות של אחוות שתים עשרה הגלקסיות
לקח לי זמן להתמסר לכל מה שאני רואה ולא לבטל, היה נראה שהיצורים והפלנטה מבקשים לשנות משהו יסודי ולפרוץ אל מחוץ לשרשרת המזון והקיום במערכת היחסים של טורף נטרף, היה נדמה שארץ, או בשמה הצעיר יותר גאיה, מבקשת לעשות קפיצת גדילה ולשחרר חלק מהגולמיות והאכזריות שמתהדהד באורה אל עבר משהו יותר רך ועדין ושכל הישויות שמרכיבות אותה או מהדהדות אותה מבקשות לסנכרן אחרת את האור.
הדימוי שהיה לי היה מלא מלא מלא לוחות עגולים שכמו משולבים אחד בתוך השני ואת כולם מכוונים מחדש, שכל הלוחות במעמקי האדמה זזים, בתנועות מאוד קטנות, ומתוך התכוונות לתדר יותר רך ושחרור מפרדיגמת המזון הפלנטרית. כמו שעון שמורכב מאינספור גלגלי שיניים שכולם עוברים כיוונון.
בתוך החיזיון והמעגל הזה היה לי תפקיד לתעל את האנרגיה של אחוות השתים עשרה, שהן ישויות עתיקות ועצמתיות של אור מאוד מפותח שגאיה צריכה את התמיכה שלהן, כדי לגדול אל השדה החדש שהיא מבקשת לגלם
שבוע קודם גם הגעתי לעבדת וגיליתי על גאיה דברים שלא ראיתי בה קודם, ראיתי את הטבע שלה לא כמשהו מפותח ויפה אלא כהרגל שיש בו אכזריות שלא ניתן עוד להצדיק בפרמידת המזון והאיזון. גאיה מעולם לא היתה מאוזנת, הכוחות באים והולכים והיא משנה את פניה כל הזמן והקידוש של האיזון כאילו חייבים לטרוף ולהיטרף פתאום הרגיש כמו רעיון שאיבד תוקף ובטח לא יכול להמשיך להיות אקסיומה
כמה דברים התחוורו לי במפגש איתה: בני האדם יכולים להדהד את התדר שלה, לשקף אותו, או לפתח אותו או להתמיר אותו. עוד ראיתי שבני אדם מעריצים את הכוח שלה ואז מצדיקים אותו כיופי בעוד שללא הערצה, וקצת צניעות הם היו מבינים בצורה יותר מדויקת את התפקיד הפוטנציאלי שלהם כאן, לא כמהדהדי הבסיסיות שלה והאכזריות ושרשרת הטורף נטרף, אלא כמפתחי הבסיסיות הזו למצב של קיום בלתי תלוי עם אפשרות להגדרה עצמית מחוץ לפרמידת המזון
כל התקשורת הזו עם גאיה והמבט החדש עליה לא היה לי קל וגם אתמול לא, אבל עבדתי עם הגוף לתעל את התדר כדי למלא את התפקיד שלי ולעזור והמשכתי לתעל אותו גם במהלך הלילה וראיתי את הלוחות זזים
רק היום אחרי הצהרים הבנתי שהיתה רעידת אדמה גדולה. בדרך כלל אני חשה אותן כשהן מגיעות מכיוון הערבה וירדן אבל את זאת לא הרגשתי. רק הרגשתי מעורערת ביומיים האחרונים ומנסה בכל היכולות שלי פשוט להישאר ערה ובתוך הגוף
יכול להיות שאין קשר בין מה שראיתי אתמול למה שקרה היום, וזה צירוף מקרים, יחד עם העובדה שראיתי סדרה תורכית בשבוע האחרון על שינוי סדרי עולם ומיתוס עתיק על אנשי הנחש, ויחד עם צירוף מקרים שחיפשתי תמונה של מבנה מטומן ביום שבת ועלתה לי תמונה של מצודה עתיקה בטורקיה שגם הופיעה בסדרה ושבחדשות אמרו שהיא נפגעה ועוד….
מה שקרה אתמול בתוכה היה כל כך יפה והרמוני ובכלל לא אכזרי, וגם רעידת האדמה היא לא אכזרית, ולא קשורה כלל לבני האדם שחיים על פניה. היא לא מענישה ולא מלמדת אותם שום דבר, לא ממש איכפת לה מאיתנו, היא לא איתנו או נגדנו, היא פשוט היא וכשהיא מתפתחת או משהו בה זז זה משפיע עלינו. אם היינו מתחברים קצת יותר למהות הפיתוח האורי שאנחנו יכולים להביא בנוכחות שלנו כאן על פניה יכול להיות שהבתים או המבנים שהיינו בונים לא היו נהרסים תוך כדי התנועה שלה
אני מרגישה מותשת מהשבועות האחרונים, אני מרגישה שהייתי צריכה להחזיק כל כך הרבה אור בכל כך הרבה שדות של קיום וממדים, מהאישי, המשפחתי, המקצועי ועד הפלנטרי והיקומי, להישאר מרוכזת ממש כדי לא ללכת לאיבוד בתוך ג’ונגל התדרים המשתולל
ביום חמישי בלילה זכיתי לאחת המתנות המופלאות ביותר,
ישבתי במיטה וניסיתי לראות איפה בגוף שלי אני יכולה להניע אור ולהרגיש אותו (קצת כמו אנרגיה של אורגזמה אבל לא מינית באזורים שונים בגוף), ניסיתי הפעם לא באזורים טריוויאליים שבהם אני כבר מניעה אותו בקלות, ניסיתי לראות אם אני יכולה להרגיש אותו באוזניים, או בלשון, או בגבות, או בשיניים או הציפורניים או השיער, או במוח או הגולגולת ולא משנה איפה התרכזתי הוא פעם שם
בשלב מסוים אחרי כחצי שעה הרגשתי ישות מתמזגת בצד שמאל של הראש שלי מהצד. מאוד ברורה וראיתי מעין גל דק של כחול לבן ואפור ולא הבנתי מה הוא, אחר כך פתאום הגיע לי לדמיון המנטה-ריי ופתאום הרגשתי כמו מנטה-ריי ממש הרגשתי איך זה להיות מנטה-ריי בגוף שלי ואז חוויתי את האור שלו ואת המבנה אור שלו בגוף שלי, ואז הגיע מלא ידע על קדושה ועולמות לבנים שמוחזקים ככדור בתוך ממדים רחבים ובמשך שלוש שעות הייתי ערה אבל בחלימה ושיננתי ושיננתי עד שהיית מותשת והייתי בטוחה שאני אזכור הכל אז הרפיתי כדי לנוח, וכמעט הכל נשכח… אבל החוויה נותרה בגוף ואני מאמינה שגם הידע עוד יצוף ויעלה
החוויה הזו היתה חרגיה ברמת המוחשיות שלה ומאז המפגש איתו שוב אני מרגישה שאני צריכה לדייק מחדש התדרים שלי, לנקות עוד לדייק תזונה, מערכות יחסים, רמת הטוהר והעדינות שלו כמו מבקשים סדר אחר בגוף שלי,
איזה עולם… כמה דברים קורים בו, ככל שאני מביאה יותר נוכחות ככה אני מגלה כמה דברים קורים כאן במקביל ובשדות כל כך שונים וכמה הקיום הוא דבר רחב שבכלל לא תחום במילים קטנות כמו חיים ומוות ומציאות ופלנטה או עולם,
וכמה התנועה דורשת עוד ועוד תנועה וכמה הדיוק דורש עוד ועוד דיוק וכמה העצמה דורשת עוד ועוד עצמה, וכמה האור דורש עוד ועוד אור, וכמה הטוב מבקש עוד ועוד טוב, ופתאום מוזר לחשוב על עצמי כבן אדם ועל העולם כפלנטה או מקום
האור והחומר נפגשים וזה אומר שסדרי עולם משתנים, ואולי זה תמיד ככה ובכל דור מישהו אחר תופש את זה ואולי זה אף פעם לא היה בדיוק ככה כי כל פעם מישהו אחר תופש את זה.
פוסט זה נכתב ב- 6 לפברואר, 2023
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
