אנשים לפני רווחים

העגלה היא קואופרטיב כאן במצפה שמאפשר לאנשים להיות שותפים בחנות מזון, לתת משמרת של שעתיים בחודש ולרכוש מוצרים בעלות מוזלת. היא נבעה מהצורך ביישוב לאלטרנטיבה לסופר האחד שהיה ועודנו מאוד יקר.
אני לא הצטרפתי בגלל ההנחה הכספית. במצפה רמון יש סופר של רשת גדולה שאילצה את עובדיה להתחסן ואחרי זה לא יכולתי להמשיך לרכוש שם. לפני שנתיים הייתה הפעם האחרונה שרגלי דרכה בסופרמרקט של רשת גדולה, גם רשתות של הלבשה או מוצרים לבית, רשתות שהפעילו את מלוא משקלן על הממשלה למנוע מעסקים קטנים להיפתח בזמן סגרים למרות שממש לא היתה לכך סיבה
ללכת את האמת walk your talk הפעולות שלנו חייבות להדהד את הערכים והאמת שלנו אחרת אלו מאבדים את ערכם
לפעמים הדברים מאוד ברורים ואתה אומר עד כאן, אני לא יכולה להשתתף בזה יותר, ברשתות האלו. באותו זמן שבו הדורסנות של רשתות ענק וממשלות גדלה, בעגלה התגייסו החברים להכין משלוחים כדי להקל על אנשים שפחדו לצאת מהבית או לסייע לאנשים מבוגרים ובסיכון
בעגלה היו אז הרבה הרבה פחות מוצרים ושעות הפתיחה מאוד מוגבלות ולכן נמנעתי עד אז להצטרף, אבל פתאום זה בכלל לא הרגיש חשוב, כי אי אפשר היה עוד לתמוך במערכות כל כך דורסניות ולהמשיך לתת להן אנרגיה.
היום כמות המוצרים בעגלה גדלה משמעותית ושעות הפתיחה התרחבו כי עוד אנשים הצטרפו. עוד אנשים התחילו להכיר בערך שלה, והשפע גדל. יותר חברים, יותר משמרות יותר גיוון מוצרי. וכאשר חסר משהו שהייתי צריכה פשוט אמרתי לאחראים והם הזמינו אותו עבורי
המשמרות האהובות עלי הן אריזת מוצרים ועשיתי לא מעט כאלו: שיבולת שועל, שעועית, עדשים
אבל היום היה מתוק במיוחד, שוקולד ותמרים

יש רגעים בהם לרגע אתה רואה את השינוי, אתה חווה את השינוי, והוא לא רק איזה רגש מנותק או אישי, כל היבט תחת השמש משקף אותו
אני יכולה להפגין על יוקר המחייה ואני יכולה לעשות פעולות שתומכות באלטרנטיבה, אני יכולה להיות האלטרנטיבה
אני יכולה להתלונן על מערכת החינוך ואני יכולה לתמוך במערכת חינוך אלטרנטיבית. בלי מלחמות, בלי מאבקים ובלי צדק, פשוט לנתב את האנרגיה למקום שהערכים שלו מהדהדים אותי או לייצר מקום כזה
זה נראה לפעמים מסובך. לכל נתיב יש האתגרים שבו, אבל עם אילו אתגרים אני רוצה להתמודד: מרירות או עצמה אישית. האם אני רוצה אל מול האתגר להתכווץ או להתרחב
יותר ויותר אני חושבת על הרעיון המוזר הזה של אינספור תקנות שאנחנו בוחרים לחיות אל מולן (בהרבה בלבול אנחנו קוראים להן חוקים) התקנות והחוקים מקטינים, אבל הערכים שנבחר לחיות אל מולם מרחיבים