אמת ומסע במוזאון הזמן
כשאני מוכנה לפגוש את האמת, זה אומר שאני מוכנה להפסיק להתווכח
ולקבל את הגורל שלי להיות בדיוק מה שאני, איפה שאני במה שאני
בלי הסברים ובלי הצדקות ובלי הימנעויות
זה משנה את מי שאני, כי המפגש הזה, נטול הוויכוח, גם אם בראש יש רעש
הוא מפגש שאומר לאישיות שלי, זוזי אחורה, יש פה רגע של אמת
ואולי קשה לך לקבל את הרגע הזה, ואולי את רוצה לשנות את הרגע הזה, ואולי את מעדיפה לא לפגוש את הרגע הזה ואולי הרגע הזה גרוע, ואולי הוא לא צודק, ואולי את מרגישה שבויה בתוכו וללא מוצא, ואולי הרגע הזה לא מכבד אותך, ואולי הוא מאתגר
וכל המחשבות הללו, ההתנגדויות הללו, מלמדות אותי על החוויה שלי אל מול הרגע ומה אני חושבת על עצמי ועליו ומה אני מרגישה בתוכו ועליו
ואני אומרת לעצמי, קבלי, גם הן חלק מן הרגע הזה הן ומעידות עלייך אמת, על הקשיים שלך על החלומות שלך
אבל כשאני במכוונות לרגע של אמת, במקום ללכת בעקבות המחשבות והרגשות ולחקור את עצמי ואיך אני יוצאת מהרגע הזה
אני מסתכלת עליו כמו קוד, כמו שעה בשעון, אני מתקרבת בקבלה, שזו המנה שקיבלתי לעכשיו ובעוד רגע המחוגים ינועו. אני לא נאחזת ברגע על ידי חקר עצמי, אני מאפיינת את האמת שהוא מגלה לי עלי ועליו
אני לא נגררת אחרי תחושה או חוויה, אני במובן מסוים, מקפיאה את הזמן
לתפוש את הזמן כקפוא זה כמו ללכת בתוך מוזאון עצום של רגעים
כל חדר או תצוגה שאני נכנסת אליהם קמים לחיים, יש להם צבעים, ריחות, תחושות חוויות, ואז אני ממשיכה לתצוגה הבאה וזו שיצאתי ממנה חוזרת להיות דוממת, מחכה למבקר הבא
כשאני מסתכלת על הרגע באופן הזה, אני מבינה שהאמת היא על הרגע ולא עליי
כשאני חוקרת את החוויות שלי במוזאון אני מבינה שהאמת היא עליי ולא על הרגע
כשאני זוכרת את זה שאני במוזאון הזמן, אני מבינה שהאמת היא לא על התצוגות ולא עליי, ואני יכולה להיזכר במרחבים שקיימים מחוץ למוזאון, מחוץ לזמן
האמת על עצמי מושכת, האמת על מיצגי המוזאון מושכת
אבל כשאני נזכרת שאני צועדת בנבכי הזמן האמת שמעבר לו מתחילה לקרוא לי לבקר
היא אינה נדלקת וכבה
יש בה, לפחות מנקודת המבט של הליכה במוזאון ובזמן, היבט נצחי
והיא מעניינת אותי והיא תמיד עניינה אותי
לכן מעולם לא טרחתי לקרוא עיתון
תמיד הרגשתי שאין מה לבזבז זמן על חדשות של אתמול
15 למאי, 2024