אמונה
24 לספטמבר, 2022.
היום אני מהרהרת באפשרות שלא התפקיד של האדם להאמין באלוהים, אלא אלוהים הוא זה שמאמין באדם
אני מהרהרת ברעיון של אלוהים המאמין שיש איכות הוויה כזו הנקראת אדם וכל בוקר כשהוא קם הוא מתפלל אל האדם, זה שיש לו את האפשרות ליצור דברים חדשים, לבטא יופי ולעשות טוב
כאשר האדם אינו מצליח לעמוד בצפיות של אלוהים הוא נדרש לכוח האמונה שלו והוא מאמין בו עוד ועוד, אינו מרים ידיים, מחזיק באמונו מרחב לאדם לבטא את כל הסגולות הרבות שמצויות בו בבוא הזמן
מה אם אדם היה מצליח לתפוש את האלוהות לא כזרוע שופטת, מחוקקת, או מתערבת, כי אם מרחב בטוח להתגלות בתוכו
ומה שהופך את המרחב לבטוח הוא שאלוהים לעולם לא יוותר עליו, לא יזרוק אותו ולא יאשים אותו, כי כל מה שהוא יכול לראות באדם הוא טוב
“לעולם לא יוותר”, מה אם העולם הוא לעולם המקום שבו לא מוותרים לנו ולא מוותרים עלינו לשקוע בבינוניות, בתרדמת של שאננות ושביעות רצון
מה אם העולם בנוי כדי בסופו של דבר להוציא מאיתנו את הטוב ביותר ויש מי שמאמין בנו שאנחנו מסוגלים לכך ואת המישהו הזה אפשר לכנות כאלוהים
“וירא כי טוב”
האם יתכן טוב מוחלט, בלתי יחסי או תלוי ברע,
אני מרגישה שיש אפשרות כזאת
כשאני מרגישה את האמון של אלוהים בי אני מרגישה שהאמון שלי בטוב גדל ואני יכולה לתת לו עוד מהנוכחות שלי. לא טוב הקיים מנגד לרע,
איננו ילדים עוד, והלימוד באמצעות הפכים כבר אינו נחוץ לנו, יש לנו את האפשרות לתפוש איכויות באופן בלתי תלוי, יחסי או ניגודי
כשאני מרגישה את האמונה של אלוהים בי, של הבריאה בי, של הילדה שלי בי, אני לא יכולה למנוע מהטוב לקרון החוצה, הוא חזק ממני
“אלוהים הופך לכל דבר שיאציל עליו אדם, וזה פלאו וזה כוחו”
(מתוך ספר חדש שכתבתי: עץ החיים)