אחוות השתים עשרה

25 לאוקטובר, 2022.

בחודשים האחרונים אני מתקשרת עם קבוצה חדשה של ישויות שמציגות את עצמן כאחוות השתים עשרה, או אחוות שתים עשרה האחיות, או שתים עשרה האחיות. כשהן הגיעו כקבוצה, לראשונה, לפני כשבעה חודשים דחיתי אותן על הסף, מערך הכוחות הפנימי שלי לא היה פתוח לקבל, לא ישויות, ולא נרטיבים, אבל הן נשארו, ברקע, ממתינות בסבלנות.

תקשור מבחינתי הוא תמיד חיבור ביני לבין עוד משהו שהוא אני אבל פחות קרוב לזהות שלי כשם שאני תופשת את עצמי. שתים עשרה האחיות דווקא הרגישו לי קרובות כמו בית, אבל האיכות שהן הביאו כמו הרחיקה אותי מאיזו משאלה פנימית, מעוז או פנטזיה שעוד נאחזתי בהם בתקווה להיות אולי משהו או מישהי אחרת עם חיים אחרים.

הן לא הגיעו בבת אחת, זו הוויה עצומה מידי בשביל להצליח לתפוש בבת אחת, את הנציגה הראשונה שלהן, מרים, הן שלחו כבר לפני שנה יחד עם הדימוי של השושנה הלבנה.

עוד דרך לתפוש את אחוות השתים עשרה היא פרח החיים,

האחווה מורכבת משתים עשר ישויות, וכל ישות מתוך השתים עשר היא גלקסיה המורכבת ממיליארדי כוכבים.

אחוות השתים עשרה הן למעשה שתים עשרה גלקסיות שפועלות בסנכרון ושילוב והפעמה וסינרגיה שניתן למצוא במודל הגאומטרי של פרח החיים.

האירוע האינטנסיבי ביותר לתיווך המהות שלהן התרחש בנובמבר שעבר, כאשר נכנסתי למצב תודעה חלופי שהחל עם קול מתכתי ששמעתי אומר את המשפט “אנחנו האהובים עלייך”. הקול לא היה אנושי.

כששמעתי את המשפט “אנחנו האהובים עלייך” חשבתי לעצמי, לא בא לי, אין לי פניות עכשיו לשגיונות או סיפורים, אבל לא הצלחתי לקום מהמיטה, משהו משך אותי פנימה להתמסרות. אחרי ששמעתי את המשפט הגיע במבי, ראיתי אותו קרוב ומוחשי והוא הסתכל אלי ואני הסתכלתי אל תוך עיניו וחשבתי לעצמי, וואו, הוא באמת אהוב עלי והגוף שלי התמלא באור ובאהבה, ואחריו הגיעו אינספור יצורים: יתוש, ונדל, וזאבה, ושמש, והר, ובני אדם, ואלוהים וישויות חוץ פלנטריות ומול כל אחד ואחת כל מה שיכולתי, היה לאשר ולחוות עד כמה הם אהובים עלי.

זה נמשך כעשרים דקות ואז ראיתי גלקסיה והגלקסיה היתה שקופה אבל היו לה קווי מתאר של אישה וזה הרגיש כאילו זה הגוף שלי שמורכב ממיליארדי כוכבים והוא עצום ויכולתי להניע את הזרועות והאברים והכל היה מורכב מכוכבים, וכל ישות אהובה עלי היא למעשה כוכב ויש מיליארדים.

לאחר החיזיון שהיה גם חוויה ותחושה נעלמתי לשעתיים וחצי שאין לי עליהן זיכרון, האור בחדר דלק, המוסיקה ניגנה, הייתי לבושה, בשלב מסוים פקחתי את העיניים והייתי בדיסאוריינטציה, בחוץ היה חשוך ולא היה לי שום זיכרון אל מעבר התמונה האחרונה של חוויית הישות הגלקטית.

מספר חודשים לאחר מכן הגיעה האחווה כאחווה, לא באמצעות מרים, ולא באמצעות פרח, אלא באופן ישיר ושוב מערך הכוחות שלי לא התמסר להן אבל הן נשארו ברקע כמעין משאב לא ממומש שאני לא רציתי להתחבר אליו.

התקשור איתן מעניק הרבה אבל הוא דרש ממני לוותר על הרבה מאוד, משום שתקשור הוא הסכמה לחילופי אנרגיה וטיפוח של כמו מקום בתוכנו שמשנה את מערך הכוחות הפנימי ואני עוד שמרתי על מבנים שלא היו בהלימה עם מה שהן בקשו לתת.

אחוות השתים עשרה הן למעשה מארג אנרגטי קודם לעץ החיים וקודם לאלוהים כשם שאנחנו מכירים אותו מסיפור הבריאה. הוא אינו פועל על בסיס מרכז או מנהיג או נקודת פוקוס, אלא על בסיס תנועה כביטוי לאחדות. אין למבנה הזה מנהיגה, הן לא באמת נשים או נקביות אבל בפלנטה הזו לאורך אלפי שנים הן נתפשו כנקביות.

תקופות ארוכות בשדה האנושי כיבדו אותן מאוד ולאחר מכן נוצר מעין עיוות, במקום לכבד אותן, שמרו על כבודן, בשמירה על כבודן העצמה שלהן איבדה מכוחה כאן בממד שלנו. הן אינן מיוצגות במין הנשי, זו עוד טעות נפוצה בתפישה של האדם אותן, בעידן המונוטאיסטי.

לפני כחודש הרמתי בטעות עקרב שחור תינוק, העוקץ שלו לא כאב, להיפך, זה הרגיש כמו נשיקה שהזרימה בגוף שלי אדוות של אנרגיה עדינה ונעימה וכמה דקות לאחר מכן הן פשוט הופיעו ולא יכולתי להתנגד להן עוד.

הידע והשינוי שהן מחוללות בי עוד ייקח זמן לפרט ולהסביר, ואנסה לכתוב על כך עוד בהמשך.

מקורות עצמה מגיעים בהרבה צורות, בהרבה דרכים ולא תמיד אנחנו בשלים פשוט להתחבר אליהם, כי הם דורשים לא פעם ויתור על מה שקטן מלהכיל אותם.

אחוות השתים עשרה מגיעה עם הרבה ידע יישומי איך לנתב אנרגיה קוסמית לממד האדמה, אני מנסה עכשיו לבנות כל מיני כלים, בהנחייתן, לשם שליטה (מסטריות) באלמנט המים והאש ומקווה לשתף בתוצאות הניסויים האלו בחודשים הקרובים.