תפריט
הבחירה היא לא איזו מפלגה תטפח עבורי את מה שאני רוצה שיגדל,
אלא האם פוליטיקה ושלטון מטפחים עבורי את מה שאני רוצה שיגדל,
והתשובה היא לא.
המחשבה שאני יכולה למנוע משהו רע או רע יותר מלקרות היא עול שהחלטתי להסיר מעלי לפני מספר שנים. הרעיון שאם אעשה את הדבר הנכון לא אחווה סבל כבר מזמן לא מהדהד לי אמת.
עבורי, עמדת שומרת הסף מוכנה עם שרירים דרוכים לעצור את הרע או הכאב, גרועה יותר מאשר לפגוש את הרע או הכאב ולהתמודד. לא אהיה שבויה של הרעיון שאני יכולה להשפיע או למנוע ממשהו לקרות או לא לקרות, זהו מצב של הישרדות מתמדת, בו הקול המקריין בראש הוא במקרה הטוב פרשן בלתי נלאה שעוקב אחרי הכדור אבל לא יכול לבעוט בו, או שופט שמכה ללא רחם, עלי.
אני אשים את האנרגיה שלי ואטפח כל דבר שאני רוצה לראות גדל,
זו האלטרנטיבה למאבק או לניסיון למנוע מהרע מכל לקרות. לא לבלום אותו, לא להתעמת אתו, לא להוכיח אותו, פשוט לגדל גנים חדשים.
אין לי שום עניין לטפח מצב שבו אני מעבירה סמכות ואנרגיה שלי למישהו אחר שייצג אותי או יחוקק עבורי,
בוודאי לא נציג שעוסק בפוליטיקה – אמנות המשא ומתן.
אין לי שום עניין לראות את התדר של משא ומתן גדל כאן בעולם ולכן אני לא אטפח אותו
הקול שלי שייך לשיר שלי בעולם, ומנהיג אמיתי לעולם לא יבקש אותו.
האם זה אומר שפוליטיקאי גרוע מאוד יתחזק, אולי, האם הגרוע מכל עשוי לקרות, תמיד ובכל רגע,
אבל עד שהגרוע מכל יגיע, אעשה טוב ואשקה את הגינה שאני רוצה לראות פורחת.
גינה בה אין פשרות על האמת,
גינה בה הסמכות על הקיום שלי נשארת אצלי, ואף אחד אחר אינו אחראי על טובתי או רעתי,
בלי תוכניות ביטוח ופנסיה, גינה שבה לא משיגים שום דבר רק מאפשרים.
הבחירה לכאורה, במפלגה, היא בחירה של עוני. הסחת דעת מפני אימת היעדר הבחירה המוחלט שמתגלם בחיינו. אני אינני ענייה, אני יכולה להתמודד עם האמת גם אם היא קשה להכלה.
כשמשחררים את העוני ולא מסתפקים בפירורים או מראית העין, מתגלה עולם חדש של שפע, בשפה שלא ידענו שקיימת.
השאלה הכי בוערת שעולה נוכח היעדר הבחירה, היא “אז מה? אני עבד?!”
לא, אני לא עבד,
אני חוויה, חוויה שמשתנה בכל רגע ומתעצבת על ידי המפגש שלה עם עצמה.
אנחנו איננו בוחרים בחוויות שלנו, ואיננו בוראים אותן,
אנחנו החוויות שלנו ותמיד היינו, ואנחנו מתעצבים ומזדככים נוכחן,
כמו יהלום שהולך ומתלטש
עד שהוא כל כך שקוף,
שכל מה שנותר לתפוש ממנו הוא אור.
24 לאוקטובר, 2022
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
כתבת כל כך מדוייק ונקי, אני חושבת כמוך ולכן אין בכוונתי ללכת להצביע. עניין העברת הסמכות שלנו לאחרים, לפוליטיקאי, לרופא, למורה, כל כך טבוע בהרגלים שנעשה כבר פרדיגמה. הגיע זמנה להיסדק ולהתפורר ולהתעצב מחדש בתור לקיחת סמכות אישית, זו שהיתה מלכתחילה שייכת לכל אחד מאיתנו, כל אחד והגוון שלו. תודה על כתיבת המילים, שעוזרות לי לדייק את עצמי (~: