בימים האחרונים מתגנבת לה בשקט המחשבה שאולי החיים לא נהיים יותר טובים, יותר מוארים, יותר אוהבים, יותר קלים, יותר ברורים, יותר פשוטים,
אבל אולי לנו, לבני האדם יש את הפוטנציאל הזה, אולי אנחנו, נוכח חוויות החיים יכולים להפוך ליותר טובים, יותר מוארים, יותר אוהבים, יותר קלים, יותר ברורים, יותר פשוטים.
אולי זה לא התפקיד שלנו ללטש את החיים, את המציאות, את החברה, לתקן אותה, לשנות אותה, אולי לא היא חומר היצירה, אלא אנחנו.
אני מתחילה להבין שיש אפשרות שהמציאות לא הולכת להשתפר אבל אני כן.
אולי השאלה היא לא באיזה מציאות אני רוצה לחיות, ואולי המשימה היא לא לבנות את המציאות הזאת,
אלא איזה אדם אני רוצה להיות ואיך אני בונה את עצמי, ללא תנאי, וללא קשר למה שהמציאות משדרת לי.
אולי אני לא חייבת להשתקף במציאות, אני יכולה להניח לה ולהתרכז בי.
לא להיות אני
אלא מי שהייתי רוצה להיות
וזהו.
28 לאוקטובר, 2022