אדם אינו מקדש הוא אפשרות

9 לאוגוסט, 2023.

“אדם אינו מקדש – הוא אפשרות”

זה הפתיח לספר שלי המחולל

המחולל, מעבר למבנה הפיזיקאלי האורי שלו, הוא מבט שמפלח את המציאות לממדים, מערכות תפישה, מבנים אנרגטיים שבתוכם שוכן המבנה האנרגטי של האדם. את המבנה של המחולל ראיתי לראשונה בבהירות לפני כארבע שנים. זה היה תוך כדי שיחה, בזמן שעניתי על שאלה שמתי לב שבמקביל לתשובה שלי אני רואה מבנה בחלל

ראייה היא כלי עדין וחמקמק ובו בזמן בהיר ועצמתי. לאחר השיחה שכחתי מזה, ואחרי מספר ימים נזכרתי שתוך כדי השיחה ראיתי מעין מבנה, אז חזרתי להתבונן בו, לחקור, ללמוד וגיליתי שהוא נושא בתוכו הרבה מאוד ידע. זה כמו לראות נוסחה או קוד ופתאום לדעת עוד ועוד דברים שלא ידעת שאתה יודע אותם

זה היה מספר חודשים לפני פתיחת בית הספר ללימודים אזוטריים והמסלול השנתי הראשון שלימדתי

החלקיק הרגעי הזה של ראייה הפך להיות הציר המארגן של שנת הלימודים, ספר, והתשתית לפגישה שלי את המנטה-ריי לפני מספר חודשים שלימד אותי איך עולם שאלוהים מרכיב בנוי

לפלח את העולם, את המציאות, את מה שנראה כפשוט טבע או עובדה

עם הידע מגיעים מפתחות ועם הנשימה מגיעות מיומנויות

ופתאום האדם אינו מקדש, הוא אפשרות, כל המבנה שאנחנו תופשים כאני והעולם מתחיל להיראות כמו הרכבה שאפשר להניע בה חלקים, ולבנות לה אלטרנטיבות

כאשר אנחנו מקדשים משהו אנחנו למעשה אומרים – אל תזיזו, אל תגעו, אל תשאלו, אל תחקרו, ככה זה וזה מושלם ואסור לגעת

מהן ההיאחזויות שלנו, מה אנחנו מקדשים ומה זה מקבע או מאפשר בעולם שלנו, כיצד ידע הופך לפרקטיקה, ולמה בכלל להניע דברים בעולם, שבעצם כל חלקיק ורגע בתוכו הם מודעות מקודשת

אנחנו לא באמת מניעים דבר, אנחנו לא באמת יוצרים דבר, ההקדשה היא נקודת המבט שלנו, והיא זאת שנעה ומתחלפת, מסוגלת לתפוש בכל דבר את הקודש

העולם אינו משתנה, אנחנו משתנים, ואנחנו לא באמת אלו שמשתנים, אנחנו השינוי שחל בכל רגע ובכל חלקיק, ואם אנחנו תופשים את עצמנו כקודש, אז גם השינוי והתנועה, היא קודש

קודש לא במובן שאסור לחקור, אלא במובן של שלמות, של קבלה, של יופי, של גבולות, של חסד, של אלוהות, של עצמה

אני מתבוננת לאחור על חיי, ומבינה שזזתי הרבה

שאלה אותי פעם מורת ילדות

מה עם לשים שורשים איפשהו

והתשובה שיצאה ממני היתה

אבל אני לא עץ, אני פרפר

הרפרוף העדין הזה, השלבים שאף אחד מהם אינו מטרה או יעד, רק רגעים של מודעות

ההסכמה לפגוש הכל, לנכוח, לנשום, ללמוד, לקבל, לשחרר ולהמשיך להתגלות

אנחנו הפלא שמאפשר לעולם להתגלות כל פעם מחדש

זה אימון פנימי, לפעמים הוא מלא חדווה ולפעמים כאב

האיורים מתוך הספר המחולל’ צוירו על ידי המאייר דדי ואגנר, בהתאם לראייה והנחייה שלי

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר